אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי /לאה גולדברג

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע -
אַל תִּירָא.

לאה גולדברג

אלי / לאה גולדברג

השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.

בעיני נשקפים
הנופים
ודרכים שעברתי
יישרו צעדיי-
עייפים ויפים.

אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשווא
כשהלכתי אליך.

לאה גולדברג

ועוד על המוות

בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.
בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן
נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.
בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים,
בּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דַּעַת
נִשְׁכָּח בְּיַרְכְּתֵי הֲוָיָתֵנוּ
תָּמִיד אִתָּנוּ. וְאֵינוֹ מַכְבִּיד.

לאה גולדברג

מחלון הבית..

מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ
אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,
וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ...

לאה גולדברג

"זה לא הים אשר בינינו, 
זה לא התהום אשר בינינו, 
זה לא הזמן אשר בינינו 
זה אנו שנינו אשר בינינו..."

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע –
אַל תִּירָא.

לאה גולדברג, מתוך "על הפריחה"

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע -
אַל תִּירָא.

לאה גולדברג

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.


משירי סוף הדרך
לאה גולדברג

כַּאֲשֶׁר תִּסָּגֵר הַדֶּלֶת 
וְאֵצֵא אֶל הַחֲשֵׁכָה,
תְּחַיֵּךְ עֲקֶרֶת הַבָּיִת
וְתִתֵּן לָהֶם אוֹת לְשִׂיחָה.

הֵם יִמְנוּ הַפְּרוּסוֹת שֶׁאָכַלְתִּי,
וּכְתָמִים שֶׁעַל שִׂמְלָתִי,
וּקְמָטִים זְעִירִים שֶׁהִקְרִינוּ
סְבִיב עֵינַי עִם זִקְנָתִי.

וְיֹאמְרוּ "חֲבָל" וּ"בְעֶצֶם",
וּ"מוּבָן" וְ"אַף-עַל-פִּי-כֵן",
וּבְחֶסֶד זָהִיר יְסַכְּמוּנִי:
"אִלְמָלֵא" – "כֵּן אָמְנָם, יִתָּכֵן" –

וְהַרְחֵק מִדִּבָּה וָשֶׁבַח,
וּמֵעֵבֶר לְכָל הַמִּלִּים,
בְּשִׁרְיוֹן צִנָּה וָחֹשֶׁךְ
אֶפְרֹשׁ אֶל חֲלַל-לֵילִי.

לאה גולדברג / יְמֵי הַסְּתָו הָאֵלֶּה

אני הניצן ואני הפרי,
אני עתידי ואני עברי,
אני הגזע הערירי,
ואתה - זמני ושירי.

העץ שר לנחל
מתוך ״משירי הנחל״ של לאה גולדברג

כל יום חדש תחת השמש..

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

ניסיון / לאה גולדברג

לְךָ נִשְבַּעְתִי, אֵל עֶלְיוֹן,

וְלֹא אֵדַע הַאֲקַיֵּם:

אֵיךְ אֶעֱמֹד בַּנִּסָּיוֹן

נִסְּיוֹן הָאוֹשֶר הַשָּלֵם.

אֵיכָה תָּכִיל עֵינִי הָאוֹר?

יָדַי רָפוֹת, יָדַי הוֹזוֹת -

אֵיכָה אֶשָּא וְלֹא אֶשְבּוֹר

שִׂמְחָה כָּזֹאת, בְּרָכָה כָּזֹאת?

מִכּוֹבֶד עוֹל אֵיךְ לֹא אֶפּוֹל,

אֵיךְ לְפָנֶיךָ אֶתְיַצֵּב

זְקוּפָה, גְּדוֹלָה, נוֹשֵאת בְּעֹל

שֶל אוֹשֶר אֱנוֹשִי שָלֵו.

לאה גולדברג
לחן וביצוע: אחינעם ניני
http://www.youtube.com/watch?v=aW0tiXJOxVo&playnext=1&list=PLC60254407C2F5824&feature=results_video

לאט כהולם הלב/ לאה גולדברג

אולי כאן נגמרת דרכי

על הסף השלו.

נוטפים כוכבים ירוקים

לאט - כהולם הלב.

באושת ענפים יבשה

ברכת שלומים:

העצים הקטנים בחורשה

חכו לי כל הימים.

מה מוזר שביקשתי אותך

בדרכים לרוב,

עד שבאתי אל סף ביתך

והוא כה קרוב.

לאה גולדברג

http://www.youtube.com/watch?v=lb64ufVIYCc

לְאַט - לְאַט יָנוּעַ
בָּרוּחַ, בַּמֶּרְחָב
הַיֹפִי הַּצָּנוּעַ
שֶלְּאַחַר שָׁרָב

אַךְ יֵש יִפְעָה אַחֶרֶת
וְיֵש מִשְנֵה הָדָר
לְכָל עוֹנָה אַחֶרֶת
לְקוֹץ וּלְדַרְדַּר.

עִמְדוּ עַל סַף הַבַּיִּת
וְהִסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב:
נוֹף שֶׁל שָׁמִיר וָשָׁיִת
יָפְיוֹ יִגַּע עַד-לֵב.

מחר אני אמות.
אתם תראו מחר
את שהיו עיניי
את שהיו פני.

לעת מחר אתם
באים על סף ביתי
לחלוק את הכבוד
ולחלק שלל.

מחר יהיה הכול
לכם ושלכם.
מחר אתם צודקים
בכול אשר תאמרו.

אבל היום אני
עומדת על הסף,
ואעבור גבולי
ואין מסיג אותו.

לאה גולדברג

רק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא אדע אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

לאה גולדברג,
מתוך השיר 'מבט עיניך'

למדני, אלהי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשים,
לדעת, ליחל, להכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום,
לבל יהיה עלי יומי הרגל.

במלאת ארבעים שנה למותה זוכה לאה גולדברג לעדנה רבה, ולא בכדי.בלשון בהירה ורכה מלטפות מילותיה את הלב, מעוררות את המחשבה ומזכירות שוב ושוב ש"פשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנוגע. ומותר, ומותר לאהוב". את קובץ "שירי סוף הדרך" חותמת גולדברג בתפילה ובתקווה להתחדשות. היא מייחלת ללמוד מן ההשתנות - לדעת את סוד הקמילה והמוות, לדעת לא פחות גם את סוד ההבשלה והחיות.היא מייחלת לחירות הרוח ולשחרור הלב – לראות, לחוש, לנשום – להתעורר בשלמות אל המציאות כהווייתה.

היא מבקשת להיפתח אל התקווה ואל הידיעה, כמו אל האכזבה והכישלון. מאלה ומאלה, היא מגלה, מורכבות פיסות חייה, כמו פיסות חיינו. בתוך ההשתנות המתמדת היא מייחלת עוד שהשפתיים לא תשכחנה את מילות התודה, הברכה וההלל. סוד החיים, היא לומדת ב"סוף הדרך", טמון בטבע ההשתנות. ושמחת החיים? היא טמונה, בין השאר, בהשלמה עם הטבע המשתנה. זה, אם נרצה, גם האימון בשחרור הרוח מכבליה ומהרגליה - לעצור, להתבונן ולהודות.

להיות פשוט, ופשוט להיות בכל רגע מחדש.

שיר אהבה מספר עתיק/ לאה גולדברג

אפילו בחלום לא ראיתיך

מאז נפרדנו, הלילות יורדים על תנומתי

כעננים כבדים.

מחנק ואלם,

לא עוד ביקשתיך.

דמי יבש ברוח הקדים

לבי שפל מאד.

והאיילת, לא עוד תרעיף בבוקר פז ותכלת

אור-דבש,

על עפעפי החרדים.

רק לעתים, עם רדת הגשמים

עת בי עולים מתרדמה גוססת

ריחות קמילה בשעת הדימדומים

זכרון קולך הרך והתמים

יעיד על שתיקתי בצליל של חסד -

בשורת חדווה, מעבר לימים.

לעולם לא נשכח, כי רגלנו דרכה בשבילים,

לעולם לא נשכח, כי עיננו טבלה בשמים,

כי צמחה במרחב הקמה, בין אלפי שיבולים,

שיבולת אחת דקה ירוקת-העין.

כי נתיבנו רחב והלכנו הלוך ומעוד,

כי אהבנו לצחוק וקיווינו לגווע -

אם ליבנו איננו עונה לשמחה הגבוהה עד מאוד,

הוא עונה לכאב הגבוה.

לאה גולדברג

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ

אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.

אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ

אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.

אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ

אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו

בַּקָּרָה,

אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.

וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.

בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.

לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע -

אַל תִּירָא.