יום חמישי, 6 בספטמבר 2012


אחידות לעולם אינה יפה. להותיר משהו באי שלמות פירושו לעשותו מעניין. זה מעניק לנו את התחושה שיש מקום לגדילה. "גם כשבונים את ארמון המלך, מותירים משהו לא גמור", אמר לי מישהו.

יושידה קנקו, מאה 14, תרגם יעקב רז

פמה צ'ודרון


פאמה צ'ודרון, היא אמריקאית שפנתה לבודהיזם והפכה להיות לנזירה טיבטית בעקבות משבר חיים קשה שכלל בין היתר גם את פירוק התא המשפחתי. מאז שהיתה לנזירה היא מלמדת דהרמה בשפה פשוטה, חומלת ונגישה לכל. בצד ההוראה היא עוסקת גם בכתיבה. בין היתר, כתבה את
רב המכר "כשהדברים מתפרקים", ספר שבעיני רבים נחשב למשענת נאמנה לימי סגריר. בסרט שלפנינו משוחח ביל מאיירס עם פאמה צ'ודרון על מסעה הרוחני אל הבודהיזם, על המשברים האישיים שהובילו אותה אל דרך הרוחנית ועל חייה כנזירה בודהיסטית-טיבטית.

יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

מה שלימד הבודהא / דליק ונעמה



במסגרת תכנית הרדיו "מה שלימד הבודהא" הקלטנו דליק ואנכי סדרה בת 12 פרקי-מבוא למשנה הבודהיסטית: על חיי הבודהא והישיבה תחת העץ, על טבע העולם, טבע התודעה והפער ביניהם ועל "ארבע האמיתית הנאצלות" - האי נחת בחיינו, מקורותיה והאפשרות
להיחלץ ממנה. הסדרה משלבת מוזיקה טובה וסיפורים מן הדרך וניתן להאזין לה בכל עת באמצעות הקישור המצורף.

http://ondemand.eol.co.il/broadcast/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%90-%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90
"היו זמנים בהם לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על זהרו של הרגע העכשווי לטובת פעילות כלשהי, בין אם של היד או של המוח. אני אוהב לקבוע שוליים רחבים לחיי. לפעמים, בבוקר קייצי, לאחר שרחצתי כהרגלי, הייתי יושב בפתח שטוף השמש, משעת זריחה ועד הצהריים,
שקוע בהרהורים בינות לעצים, בבדידות ובשקט ללא הפרעה, שעה שהציפורים זמרו או התעופפו בדומיה ליד הבית. רק השמש האירה דרך חלוני המערבי, אך קול עגלתו של עובר אורח בכביש המרוחק הזכירו לי שהזמן חלף.
באותן תקופות צמחתי כמו שהתירס צומח בלילה; הן היו טובות עבורי יותר משיכלה להיטיב עמי כל עבודת כפיים. זה לא היה זמן שנגרע מחיי, אלא התווסף מעל ומעבר למכסת חיי הרגילה. קלטתי למה התכוונו אנשי המזרח כשדברו על הגות ושביתה מכל מלאכה. בדרך כלל לא הייתי מוטרד כיצד חלפו השעות. היום התקדם כאילו הוא מאיר על מה שאני עושה; היה בוקר והנה, כבר ערב, מבלי שבצעתי משהו מיוחד. במקום לזמר כמו הציפורים, העלה בי מזלי הטוב והנמשך חיוך דומם. כפי שהדרורים צייצו מעל ענפי העץ שממול, כן יכלו לשמוע מתוך הקן שלי, את סלסול קולי המופנם".

הנרי דיוויד תורו - מתוך ספרו "וולדן"
תורו [ 1817 - 1862] פילוסוף הטבע, סופר אמריקאי ומבשר התנועה האקולוגית שקמה כמאה שנים לאחר מותו. לבד מכך שייצר עפרונות ומדד אותם, הוא התבודד משך שנתיים על שפת אגם וולדן במסצ'וסטס; שם חי בפשטות, מתוך בחירה, גידל את מזונו וביקש לחיות בהרמוניה עם הטבע שחבק את כל כולו.

התמונה מתוך: earth story

תפילה / רבקה מרים


אנא אלוה,
עשני אהובה לפרחים.
וכי יבוא לך איש
הראהו תפרחתי המשוקקת,
פזר לפניו העלים
ואמור:
זו הפעוטה, האחת,
חמקה מעמי לדשאים
ותאבד.
אנא, אלוה,
עשני אהובה לפרחים.

רבקה מרים

אסיף / איתמר פרת


אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.

אסוף את הפריחה
אשר גמלה לזיכרונות
של קיץ שחלף בטרם עת.

אסוף את כל מראות פניה היפים
כמו את הפרי ואת הבר.
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
ואין לה עוד לתת לך דבר.

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.

איתמר פרת כתב לזכר אחותו. הלחינה נעמי שמר
מוקדש לנאספי תשרי, בגעגועים אין קץ
http://www.youtube.com/watch?v=0X_KP1o30m4

השמיים משתנים לעיני החקלאים..
מישהו חושב עלייך..

"המעבר אל מחוץ לדלתות, הרחק מהחלל המלבני, השפיע עלי עמוקות. נדרש לי זמן להבין את ההבדל בין העבודה בחלל סגור לבין העבודה בסביבה. פתאום ה'למעלה' נהפך לאינסופי ול'למטה' יש תחושה של קרקע. משתמשים ברגליים בצורה שונה, משתמשים בעיניים באופן שונה,
אתה רואה את הסביבה, את העצים, את השמים, את הציפור שעפה מעל. כל האלמנטים האלה בסביבה שלך נהפכים לחלק ממי שאתה. וזה מעניק לא רק תחושה של התרחבות, אלא כך אתה מרגיש חלק משלם, להבדיל מאובייקט בחלל. אלה שתי דרכים שונות לחלוטין לחוות את עצמך"

אנה הלפרין, ממניחות היסוד של המחול הפוסט מודרני
בתמונה איריס נייס, מתוך הסדנא במדבר

דיוק הכאב וטשטוש האושר / יהודה עמיחי


דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב
על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.
אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:
זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר
זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה
כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים
אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,
הרגשתי כמו בשמיים. ואפילו איש החלל שריחף
בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.
טשטוש האושר ודיוק הכאב
ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם
את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.

יהודה עמיחי

זה הזמן להתבונן מקרוב / רבקה מרים


זֶה הַזְּמַן לְהִתְבּוֹנֵן עַל הַכֹּל מִקָּרוֹב. עַל הַתָּא שֶׁלִּפְנִים הַתָּא.
עַל מַה שֶּׁקָּרוֹב לָאִישׁוֹן כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהָעַיִן מִמֶּנּוּ נוֹטָה.
עַל הֶעָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹבֵר, וְנֶחְבָּא כְּמוֹ הָעוֹר שֶׁמִּתַּחַת צִפֹּרֶן.
עַ
ל חֲלוֹם שֶׁפּוֹרֵץ מִמִּטָּה
וְחַי מִתְנוֹפֵף עַל עוֹבְרִים וְשָׁבִים, כְּעַל תֹּרֶן.
עַל הַלֶּחֶם שֶׁעוֹדֶנּוּ חִטָּה.
עַל הַחִטָּה שֶׁמִּתָּמִיד הִיא לֶחֶם.
עַל הָרֶחֶם שֶׁבְּעַצְמוֹ הוּא תִּינוֹק.
עַל הַתִּינוֹק שֶׁנּוֹשֵׂא בְּכָל שֶׁיֵּלֵךְ אֶת הָרֶחֶם.
עַל הַחֹפֶשׁ שֶׁאֵינֶנּוּ. וְעַל הַחֹפֶשׁ שֶׁבַּכֹּל נוֹתֵן קוֹל.
עַל הַקּוֹל שֶׁלֹּא זָקוּק לְמִלָּה. וְעַל הַמִּלָּה שֶׁבּוֹרֵאת אֶת הַכֹּל.

רבקה מרים
צילמה עמליה גולד
http://naamaoshri.com/?cat=9

הזמנה להתבוננות


לראות את פני במראה
כמו פגישה עיוורת.

לראות את פני במראה
כמו אישה עיוורת.

לראות את פני במראה
לחפש את 'פני',

לאבד את 'פני'
ולא למצוא את 'פני',
רק את מה שיש.

לשאול את פני במראה ' מי את?'
להקשיב לתשובה במתח.

לשאול את פני במראה 'מי את?'
ולהקשיב לתשובה בסבלנות.

לשאול את פני במראה 'מי את?'
ולהקשיב לפני במראה שואלים חזרה.

ניסיון / לאה גולדברג

לְךָ נִשְבַּעְתִי, אֵל עֶלְיוֹן,
וְלֹא אֵדַע הַאֲקַיֵּם:
אֵיךְ אֶעֱמֹד בַּנִּסָּיוֹן
נִסְּיוֹן הָאוֹשֶר הַשָּלֵם.

אֵיכָה תָּכִיל עֵינִי הָאוֹר?
יָדַי רָפוֹת, יָדַי הוֹזוֹת -
אֵיכָה אֶשָּא וְלֹא אֶשְבּוֹר
שִׂמְחָה כָּזֹאת, בְּרָכָה כָּזֹאת?

מִכּוֹבֶד עוֹל אֵיךְ לֹא אֶפּוֹל,
אֵיךְ לְפָנֶיךָ אֶתְיַצֵּב
זְקוּפָה, גְּדוֹלָה, נוֹשֵאת בְּעֹל
שֶל אוֹשֶר אֱנוֹשִי שָלֵו.

לאה גולדברג
לחן וביצוע: אחינעם ניני
http://www.youtube.com/watch?v=aW0tiXJOxVo&playnext=1&list=PLC60254407C2F5824&feature=results_video

האצבעות שלך,
אלה שנפרשו פתאום במין פיתול
לצדדים
כמו עוף נעור המפריד ליופי
את שדרת נוצותיו
(כשרצית להמחיש לי איך
ניטשה חשב)
אז עם אלה
אני רוצה שתנגן לי.

אגי משעול

כאור בשולי הענן...


תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...