דיוק הכאב/יהודה עמיחי

דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב
על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.
אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:
זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר
זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה
כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים
אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,
הרגשתי כמו בשמיים. ואפילו איש החלל שריחף
בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.
טשטוש האושר ודיוק הכאב
ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם
את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.

יהודה עמיחי

"מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאֶה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִילוּ מִי שֶעָבַר בְּיַם-סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמֵּזִיעַ
שֶל ההוֹלֵך לְפָנָיו.."

יהודה עמיחי, מתוך "נסים"

אָבִי פִתְאם, מִכָּל הַחֲדָרִים 
יָצָא לְמֶרְחַקָּיו הַמוּזָרִים. 

הָלוֹך הָלַך לִקְרוא לֵאלוהיו, 
שֶהוא יָבוא לַעֲזור לָנוּ עַכְשָו. 

וֵאלוהִים כְבָר בָּא, כְּמו טורח,
תָלָה את מעילו עַל וָו-יָרֵח.

אַךְ אֶת אָבִינוּ, שֶיָצָא לְהובילו,
יַחֲזִיק הָאֱלוהים לָעַד אֶצְלו.

יהודה עמיחי
צילמה איריס נייס

אִמִּי אָפְתָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם
בְּעוּגוֹת מְתוּקוֹת.
אֲהוּבָתִי מִלְּאָה אֶת חַלּוֹנִי
בְּצִמּוּקֵי כּוֹכָבִים.
וְהַגַּעְגּוּעִים סְגוּרִים בִּי כְּבוּעוֹת אֲוִיר
בְּכִכַּר הַלֶחֶם.
מִבַּחוּץ אֲנִי חָלָק וְשָׁקֵט וָחוּם.
הָעוֹלָם אוֹהֵב אוֹתִי.
אַךְ שְׂעָרִי עָצוּב כַּגֹּמֶא בַּבִּצָּה הַמִּתְיַבֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת –
כָּל הַצִּפֳּרִים הַנְּדִירוֹת וִיפוֹת הַנּוֹצָה
נָסוֹת מִמֶּנִּי.

יהודה עמיחי

דיוק הכאב וטשטוש האושר / יהודה עמיחי

דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב

על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.

אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:

זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר

זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה

כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים

אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,

הרגשתי כמו בשמיים. ואפילו איש החלל שריחף

בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.

טשטוש האושר ודיוק הכאב

ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם

את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.

יהודה עמיחי

אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".

אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה.

יהודה עמיחי

אִמִּי אָפְתָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם
בְּעוּגוֹת מְתוּקוֹת.
אֲהוּבָתִי מִלְּאָה אֶת חַלּוֹנִי
בְּצִמּוּקֵי כּוֹכָבִים.
וְהַגַּעְגּוּעִים סְגוּרִים בִּי כְּבוּעוֹת אֲוִיר
בְּכִכַּר הַלֶחֶם.
מִבַּחוּץ אֲנִי חָלָק וְשָׁקֵט וָחוּם.
הָעוֹלָם אוֹהֵב אוֹתִי.
אַךְ שְׂעָרִי עָצוּב כַּגֹּמֶא בַּבִּצָּה הַמִּתְיַבֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת –
כָּל הַצִּפֳּרִים הַנְּדִירוֹת וִיפוֹת הַנּוֹצָה
נָסוֹת מִמֶּנִּי.

יהודה עמיחי

הגעגועים הם הפרי / יהודה עמיחי

הגעגועים הם הפרי,
המעשים והדברים שבאמת קורים בעולם
הם הפרחים שנובלים מהר ולא נשארים,
הפרי נשאר קצת יותר ובו זרעים לגעגועים הבאים
השורש נשאר באדמה

יהודה עמיחי

מים אינם יכולים לחזור בתשובה / יהודה עמיחי

מים אינם יכולים לחזור בתשובה.
לאן יחזרו? לברז? למקורות, לאדמה, לשורשים,
לענן, לים, לתוך פי?
מים אינם יכולים לחזור בתשובה.
כל מקום הוא ימיהם כקדם, מימיהם כקדם,
כל מקום התחלה וסוף, והתחלה.

יהודה עמיחי

עשרת הדברות והאב / יהודה עמיחי

אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי

את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן

אלא ברכּות ובאהבה. והוסיף לטופים והוסיף מלים טובות,

והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה" וזִמר זכור ושמור

בנגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דִבֵּר לדִבֵּר,

לא תשא שם אלוהיך לשווא, לא תשא, לא לשווא,

אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחבק אותי חזק ולחש באזני,

לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות

על ראשי בברכת יום כפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך

על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.

אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה

כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף

שנים לעשרת הדברות:

הדִבר האחד-עשר, "לא תשתנה"

והדִבר השנים-עשר, "השתנה תשתנה"

כך אמר אבי ופנה ממני והלך

ונעלם במרחקיו המוזרים.

אדם בחייו / יהודה עמיחי

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו

זמן לכל ואין לו עת שתהיה לו עת

לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת

באותן ידים לזרוק אבנים

ובאותן ידים לאסוף אותן

לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח

ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל

את מה שהיסטוריה ארוכה

עושה בשנים רבות מאד

אדם בחייו אין לו זמן

כשהוא מאבד הוא מחפש

כשהוא מוצא הוא שוכח

כשהוא שוכח הוא אוהב

וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח

ונפשו למודה

ונפשו מקצועית מאד

רק גופו נישאר חובב

תמיד. מנסה וטועה

לא לומד ומתבלבל

שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו

מות תאנים ימות בסתיו

מצומק ומלא בעצמו ומתוק

העלים מתייבשים על האדמה

והענפים הערומים כבר מצביעים

אל המקום שבו זמן לכל