יום רביעי, 11 בינואר 2012

אדם בחייו / יהודה עמיחי


אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת
באותן ידים לזרוק אבנים
ובאותן ידים לאסוף אותן
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאד

אדם בחייו אין לו זמן
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח

ונפשו למודה
ונפשו מקצועית מאד
רק גופו נישאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו

מות תאנים ימות בסתיו
מצומק ומלא בעצמו ומתוק
העלים מתייבשים על האדמה
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...