שלוש המילים המשונות ביותר

כשאני הוגה את המילה עתיד
ההברה הראשונה כבר נהפכת לעבר.

כשאני הוגה את המילה דממה
אני הורסת אותה.

כשאני הוגה את המילה מאום
אני יוצרת דבר- מה ששום אין לא יכיל.

ויסלבה שימברוסקה

בואי ולכתי
נפרדים זה מזה
במורד
הנשיפה האחת

הַלַּיְלָה הִתְגַּנֵּב עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת אֶל שְׂפָתַי –
וְנִרְדַּם.
אָז הַשָּׁמַיִם הָפְכוּ רַכִּים מְאֹד
וְחִבְּקוּנִי.
וְחָשַׁבְתִּי אָז שֶׁמִּישֶׁהוּ צָרִיךְ לְגַלּוֹת
שֶׁאֲנִי דִּבּוּקוֹ שֶׁאָבַד
אוֹ שֶׁנַּעַר רוֹעִים צָרִיךְ לִרְאוֹת –
שֶׁאֲנִי חֲלִילוֹ.
יחפות גְּדוֹלָה שָׁכְנָה בִּי
וְיָדַי הָיוּ תְּלוּיוֹת אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת לְצִדִּי –
רְפוּיוֹת מִגַּעְגּוּעִים.
וְרָצִיתִי כָּל-כָּךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְאֶה
שֶׁהַלַּיְלָה הִתְגַּנֵּב אֶל שְׂפָתַי עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת –
וְנִרְדַּם.

רבקה מרים
סתיו אירופאי, ספטמבר, 2013

להתבונן..

"אם אתה לומד אמנות יפנית, אתה רואה אדם שללא ספק הוא אדם חכם, פילוסופי ונבון, ואיך הוא מבלה את זמנו? 
במדידת המרחק שבין האדמה ובין הריח? לא. 
בחקר המדיניות של ביסמרק? לא. 
הוא מתבונן בעלה אחד של עשב.
אבל העלה האחד הזה מוביל אותו לצייר כל צמח ואחר כך את העונות, את כל השדות והחיות ואחר כך את דמות האדם. 
וכך הוא חי את חייו, והחיים קצרים מכדי לעשות הכל."

וינסנט ואן גוך

"אני חייב להביט,
ולאגור
שקט".

ס. יזהר
סתיו, 2013, אגם אירופאי

כן?

לומר לרגע הזה ׳כן׳
מבחירה חופשית - 
משמע לאבד את ה׳בחירה׳
ולזכות ב׳חופשית׳.
לא?

סתיו, 2013 באגם

מה בין אימון זן ובין מיינדפולנס?

מה בין אימון זן ["רק לשבת"] ובין מדיטציית תשומת לב [מיינדפולנס]?
מאמרו המלומד והיפיפה של איתן בולוקן נוגע בדומה ובשונה שבין השניים.
http://www.academia.edu/4716826/_Not_the_Same_Not_Different_Affinity_and_Difference_Between_the_Zen_Practice_of_Shikantaza_and_Mindfulness_Meditation — 

כוחו של הרגע הזה..

הוא נחשב לאחד מן המורים הרוחניים המשפיעים של ימינו, אקהרט טול, אבי ״כוחו של הרגע הזה״; בספריו הוא מזכיר לנו שסבך המחשבות והנדידה אל האתמול והמחר - מחוללים בנו סערה, דאגה, מצוקה ואי נחת, שאין בהם צורך, וכי המפתח לשלוות הלב מצוי ממש כאן, ממש עכשיו, ברגע הזה.
הצטרפו אלינו, אל דליק ווליניץ ואלי ל"מה שלימד הבודהא" - לשיח משותף על "כוחו של הרגע הזה", בעקבות ספרו של טול.
להאזנה בכל עת:
http://ondemand.eol.co.il/episode/733/115-993/12/מה-שלימד-הבודהא-כוחו-של-הרגע-הזה

מי ייתן ונדע שלום ושלמות בכוחו של הרגע הזה..

מראה..

לעולם לא תתנגד, לא תשפוט ולא תדחה
לעולם לא תדרוש שאשאר
ולא תתלונן אם אעזוב בטרם עת.
תמיד תהא פנויה למעני,
בלא שתמהר,
נוכחת לצידי ככל שאבקש,
משקפת בדייקנות את נגיעות הזמן,
לא מהססת להדהד גם את חריצי הכאב החבוי.
בלא כחל וסרק,
בלא חנופה.
ככה.
אז איך קורה שאני,
שחושקת כל כך בכנות הזאת,
שבה ונמלטת
ממבט
פני
במראה?

מראה..

אֲנִי עֲשׂוּיָה כֶּסֶף וּמְדֻיֶּקֶת. אֵין לִי כָּל דֵּעוֹת קְדוּמוֹת.
כָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֲנִי בּוֹלַעַת מִיָּד
בְּדִיּוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא, לְלֹא עִרְפּוּל שֶׁל אַהֲבָה אוֹ סְלִידָה.
אֵינֶנִּי אַכְזָרִית, אֲנִי רַק אֲמִתִּית,
עֵינוֹ שֶׁל אֵל קָטָן בַּעַל אַרְבַּע פִּנּוֹת.
רֹב הַזְּמַן אֲנִי הוֹגָה בַּקִּיר שֶׁמִּמּוּל.
הוּא וָרֹד עִם כְּתָמִים. הִבַּטְתִי בּוֹ זְמַן כֹּה רַב
עַד שֶׁאֲנִי חָשָׁה שֶׁהוּא חֵלֶק מִלִּבִּי. אַךְ הוּא מְהַבְהֵב.
פָּנִים וַחֲשֵׁכָה שָׁבִים וּמַפְרִידִים בֵּינֵינוּ.

עַתָּה אֲנִי אֲגַם. אִשָּׁה גוֹחֶנֶת מֵעָלַי,
מְחַפֶּשֶׂת בְּכָל תְּחוּמַי מַה הִיא בֶּאֱמֶת.
וְאָז הִיא פּוֹנָה לְאוֹתָם שַׁקְרָנִים, הַנֵּרוֹת אוֹ הַלְּבָנָה.
אֲנִי רוֹאָה אֶת גַּבָּהּ, וּמְשַׁקֶּפֶת אוֹתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת,
הִיא גּוֹמֶלֶת לִי בִּדְמָעוֹת וּבְסַעֲרַת יָדַיִם.
אֲנִי חֲשׁוּבָה לָהּ. הִיא בָּאָה וְהוֹלֶכֶת.
כָּל בֹּקֶר פָּנֶיהָ מַחְלִיפוֹת אֶת הַחֲשֵׁכָה.
בְּתוֹכִי הִטְבִּיעָה נַעֲרָה צְעִירָה, וּמִתּוֹכִי אִשָׁה זְקֵנָה
צָפָה וְעוֹלָה לְעֶבְרָהּ יוֹם אַחַר יוֹם, כְּדָג נוֹרָא.

מראה/ סילויה פלאת
תמונה מן האגם, אי שם, ספטמבר, 2013

את הטוב ואת הרע..

תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב.
– אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַם אָנוּ
לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב
בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.

לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי
לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,
וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי
אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהַנִּיחַ.

רחל,
חשון, תרצ"א

ריקוד המחשבות

מהו קולה של תנועת המחשבה האחת?
אם אין לה צליל והיא חרישית,
כיצד רוחשת לה המולה - 
בריקוד המחשבות שבתוך ראשי?

מילותיו האחרונות..

הוא לא ביקש שנשמור את תורתו,
לא שנמלא בעיוורון אחר מצוותיו,
לא שנלך באדיקות בשבילים שגילה,
ולא שנדבק באמת שחשף במסעותיו -
רק הפציר בנו
שנמצא מקלט ומפלט ובית לנפשנו
בתוכנו, פנימה.
ושלא נדחה עוד את שעת ההתעוררות,
שמא יקדים אותה
קיצנו.

צילמה מגואה הרחוקה
איריס נייס