"יותר מכל איננו יכולים להרשות לעצמנו שלא לחיות בהווה. מאושר מכל בני התמותה הוא זה שאינו מבזבז אף רגע מן החיים החולפים על זכרון העבר. בלי לשמוע את קול התרנגול קורא מכל חצר משק בטווח האופק הנראה לעינינו, הגותנו נשארת מאחור. הצליל הזה מזכיר לנו בדרך כלל שאנחנו הולכים ומחלידים, הולכים ומתיישנים בהרגלי החשיבה שלנו וביישומם. בסיכומו של דבר הגותו של התרנגול עכשווית יותר משלנו..."

מתוך "טיול" מאת הנרי דיוויד תורו [1817-1862] - סופר, מודד, מייצר עפרונות, מגדל ירקות, מתבודד ומי שנחשב לאבי התנועה האקולוגית האמריקאית.

"היו זמנים בהם לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על זהרו של הרגע העכשווי לטובת פעילות כלשהי, בין אם של היד או של המוח. אני אוהב לקבוע שוליים רחבים לחיי. לפעמים, בבוקר קייצי, לאחר שרחצתי כהרגלי, הייתי יושב בפתח שטוף השמש, משעת זריחה ועד הצהריים,

שקוע בהרהורים בינות לעצים, בבדידות ובשקט ללא הפרעה, שעה שהציפורים זמרו או התעופפו בדומיה ליד הבית. רק השמש האירה דרך חלוני המערבי, אך קול עגלתו של עובר אורח בכביש המרוחק הזכירו לי שהזמן חלף.

באותן תקופות צמחתי כמו שהתירס צומח בלילה; הן היו טובות עבורי יותר משיכלה להיטיב עמי כל עבודת כפיים. זה לא היה זמן שנגרע מחיי, אלא התווסף מעל ומעבר למכסת חיי הרגילה. קלטתי למה התכוונו אנשי המזרח כשדברו על הגות ושביתה מכל מלאכה. בדרך כלל לא הייתי מוטרד כיצד חלפו השעות. היום התקדם כאילו הוא מאיר על מה שאני עושה; היה בוקר והנה, כבר ערב, מבלי שבצעתי משהו מיוחד. במקום לזמר כמו הציפורים, העלה בי מזלי הטוב והנמשך חיוך דומם. כפי שהדרורים צייצו מעל ענפי העץ שממול, כן יכלו לשמוע מתוך הקן שלי, את סלסול קולי המופנם".

הנרי דיוויד תורו - מתוך ספרו "וולדן"

תורו [ 1817 - 1862] פילוסוף הטבע, סופר אמריקאי ומבשר התנועה האקולוגית שקמה כמאה שנים לאחר מותו. לבד מכך שייצר עפרונות ומדד אותם, הוא התבודד משך שנתיים על שפת אגם וולדן במסצ'וסטס; שם חי בפשטות, מתוך בחירה, גידל את מזונו וביקש לחיות בהרמוניה עם הטבע שחבק את כל כולו.

התמונה מתוך: earth story

קודש הקודשים של הטבע..

"כשאני מבקש להחיות את נפשי, אני מחפש את היער האפל ביותר, את הביצה העכורה והאינסופית ביותר, זאת שבעיני התושב היא העגומה ביותר. אני נכנס לביצה כאילו היתה מקום קדוש - sanctum sanctorum, קודש הקודשים. זהו מקום משכנו של לשד הטבע, של עוצמתו. יער-הפרא מסוכך על הקרקע-הבתולה והאדמה הטובה לעצים, טובה גם לאדם. לבריאותו של האדם דרוש אחו המתפרש לנגד עיניו על פני אקרים רבים, כפי שלחוותו נחוצות כמויות עצומות של רקבובית. שם מצויים המזונות הבריאים שמהם הוא ניזון. היערות והביצות המקיפים את העיר מצילים אותה לא פחות מצדיקיה. עיר שיער בראשית אחד מתנועע מעליה, בעוד אחר נרקב תחתיה, עיר שכזאת תצלח לא רק לגידולי תירס ותפוחי-אדמה, אלא גם לטיפוחם של משוררים והוגי דעות למען הדורות הבאים".

הנרי דיוויד תורו - מתוך "טיול".

תורו הוא פילוסוף הטבע, סופר אמריקאי ומבשר התנועה האקולוגית שקמה כמאה שנים לאחר מותו. לבד מכך שייצר עפרונות ומדד אותם, הוא התבודד משך שנתיים על שפת אגם וולדן במסצ'וסטס; שם חי בפשטות, מתוך בחירה, גידל את מזונו וביקש לחיות בהרמוניה עם הטבע שחבק את כל כולו.