בספרו "אמא ומשמעות החיים" מספר ארווין יאלום על מפגשיו הקרובים עם מטופליו. פולה, אישה מלאת חיות, נטולת שדיים שבגופה פשה הסרטן, מספרת ליאלום שתקופה זו בחייה היא "תור הזהב".
"נסה להבין" היא אומרת, "הזהב אינו המוות, אלא ההתנסות בחיים לנוכח פני המוות. חשוב כמה חד ויקר מפז כל מה שקורה בפעם האחרונה: האביב האחרון, המעוף האחרון של תפרחת שן הארי, נשירתה האחרונה של הוויסטריה. תור הזהב היא גם תקופת שחרור גדולה" היא מוסיפה. "תקופה שבה יש לך את החירות לומר 'לא' לכל ההתחייבויות המטופשות, להתמסר אך ורק למה שאכפת לך באמת - נוכחות החברים, חילופי העונות, געש הים..."
מבקשת מעומק הלב להודות לכל מברכים והמברכות על החיבוק החם והאוהב ביום המשכיותי. תודה על הזכות לגעת ועל האפשרות להינגע.
מאחלת לעצמי שלא אשכח את חכמתה של פולה: לחיות את רגעי החסד הקצרים של חיי, את נוכחות אהובי, את חילופי העונות ואת געש הים - כתור הזהב, עוד בטרם יקצוב הגוף את זמני באכזריות.
מבקשת בכל לב להימצא ראויה לחיים שניתנו לי לפני יובל ועוד שנה,
ולפסוע בהם בכנות וביושר,
ברכות.
ענווה ונכנעת.
כאחד הדשאים.
כאחד האדם.
"נסה להבין" היא אומרת, "הזהב אינו המוות, אלא ההתנסות בחיים לנוכח פני המוות. חשוב כמה חד ויקר מפז כל מה שקורה בפעם האחרונה: האביב האחרון, המעוף האחרון של תפרחת שן הארי, נשירתה האחרונה של הוויסטריה. תור הזהב היא גם תקופת שחרור גדולה" היא מוסיפה. "תקופה שבה יש לך את החירות לומר 'לא' לכל ההתחייבויות המטופשות, להתמסר אך ורק למה שאכפת לך באמת - נוכחות החברים, חילופי העונות, געש הים..."
מבקשת מעומק הלב להודות לכל מברכים והמברכות על החיבוק החם והאוהב ביום המשכיותי. תודה על הזכות לגעת ועל האפשרות להינגע.
מאחלת לעצמי שלא אשכח את חכמתה של פולה: לחיות את רגעי החסד הקצרים של חיי, את נוכחות אהובי, את חילופי העונות ואת געש הים - כתור הזהב, עוד בטרם יקצוב הגוף את זמני באכזריות.
מבקשת בכל לב להימצא ראויה לחיים שניתנו לי לפני יובל ועוד שנה,
ולפסוע בהם בכנות וביושר,
ברכות.
ענווה ונכנעת.
כאחד הדשאים.
כאחד האדם.
יש חכמה שבאה רק אל מול המוות עצמו.
השבמחק