יום ראשון, 1 במאי 2016

המכתב


את המכתב הזה קיבלתי מחברי, ילדי כיתה ב' 3, בבית הספר 'ברנר' בכפר סבא, בספטמבר 1972, חודשיים בלבד לאחר שנפרדנו, שעה שנסעתי עם משפחתי לשליחות בברזיל. איש מאתנו לא יכול היה לשער איך יתהפך אז גלגל החיים, ימים קצרים לאחר שיגיע המכתב ליעדו. 
השנה, במלאת 44 סתווים לנסיעה ההיא, אשוב לראשונה לריו הרחוקה, לחפש אחר בית מגורי [הכתובת הרי כאן..], לפשפש במחסן הזכרונות האבודים, ובעיקר - לצעוד בדרכה האחרונה של אמא שיצאה בצהרי היום לאסוף אותי מבית הספר ומעולם לא הגיעה ליעדה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...