יום שלישי, 31 בינואר 2012


לופת אני את ידיך, ולבבי יצלול באפלת עיניך, בבקשי אותך, המתחמקת מפני תמיד תחת מסווה מילים ודומיה.
ואולם ידעתי, עלי לשמוח באהבתי על כל האקראי והחולף שבה. כי אנו לרגע נפגשנו על פרשת דרכים. האמנם יש בי הכוח לשאתך דרך כל שי העולמות, דרך מבוך השבילים? האמנם יש עמי הצידה הדרושה למענך במסע, דרך המשעול האפל הפוער לעומתנו שערי מות?

רבינדראנת טאגור

לו תעטרך
סביב סביב
אהבתי במעגל אורה
ועימה דרור נגוהות לך תקרא...

רבינדרנאת טאגור

יום חמישי, 26 בינואר 2012

שיר אהבה יפני, מאה 11


במעמקי הים
שוררת דממה.
נחל ההרים הרדוד
מעלה גלים וקצף ושאון.
לבי מלא אהבה
ושפתי חתומות.

שיר אהבה יפני, מאה 11

שיר אהבה יפני, מאה 8



אשרי האדם
אשר ניתן לו להאזין
לקול בחירת לבו
עדי ילבין שערו השחור

שיר אהבה יפני, מאה 8

שיר אהבה יפני, מאה 10


כתבת:
"רוצה אני לבוא אצלך,
אבל הגשם מונע אותי מבוא".
קראתי מכתבך
והמטר שבלבי הלך והתגבר.

שיר אהבה יפני, מאה 10

יום ראשון, 22 בינואר 2012

שיר אהבה יפני, מאה 8

רק ימים אחדים חלפו
מאז ראיתיך לאחרונה.
ולי נדמה:
חודשים ושנים חלפו.

שיר אהבה יפני, מאה 8

יום רביעי, 18 בינואר 2012

שיר אהבה יפני, מאה 19


ביקשתי לשוב ולהסתכל בפניה
בטרם ארדם
אבל הלבנה
נתחבאה
בעננים

שיר אהבה יפני, מאה 19
ואם הוא יחזור
באחד הזמנים
תראי איך פתאום
אנשים משתנים
קשה להחיות
רגשות ישנים.

ואם הוא יחזור
תעמדו זה מול זה
ומה שעבר בך
לפתע יכבה
יקר וקרוב לך
הוא שוב לא יהיה.

ומשהו כמו יתנגן בך בפנים
איך חלפו השנים,
איך חלפו השנים.

ואם הוא יחזור
תסתכלי בו פשו
ותראי שאיננו מגזע מלכות
ואין בו אפילו אבק נסיכות.

ואם הוא יחזור
תעמדי נבוכה
ותראי שהזמן
מעלה ארוכה
אינך מצטערת
ואין בו שמחה

ומשהו כמו יתנגן בך בפנים
איך חלפו השנים
איך חלפו השנים.

שיר אהבה יפני, מאה 8


שמרתי לך אמונים,
ציפיתי, המתנתי,
לילה אחר לילה.
אמרתי: לא אמתין עוד!
והוספתי להמתין.


שיר אהבה יפני, מאה 8

אנא סלחי לי
הפרחים אותם אספתי
החלו לנבול
אני יכול להציע
רק את לבי


שירת הזן של ריוקן
מיפנית איתן בולוקן

יום שישי, 13 בינואר 2012

לאמא/ רחל חלפי


לאמא

מה מחבר אותנו?
עץ? אדמה? שמיים?
שורשים? עלים? בשר? רוח?
דם?
הקשר הזה עוטף אותי
משתרג אל תוכי
הופך את החוצפנים שלי
למשהו
שאוהב אותך
רואה את גבורתך החלשה
את כוחך המעודן ככנפי שפירית
בשמש

רחל חלפי

מתוך דברי המבוא ל"קולות האדמה"


אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו.
אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע במעמקי הנהר כגוש עופרת.
העז, הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת.
רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת,
על כן אין האדם מצליח להיות אדם
כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר,
והנהר - נהר.

יום רביעי, 11 בינואר 2012

אדם בחייו / יהודה עמיחי


אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת
באותן ידים לזרוק אבנים
ובאותן ידים לאסוף אותן
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאד

אדם בחייו אין לו זמן
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח

ונפשו למודה
ונפשו מקצועית מאד
רק גופו נישאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו

מות תאנים ימות בסתיו
מצומק ומלא בעצמו ומתוק
העלים מתייבשים על האדמה
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל


שיר אהבה מספר עתיק/ לאה גולדברג


אפילו בחלום לא ראיתיך
מאז נפרדנו, הלילות יורדים על תנומתי
כעננים כבדים.
מחנק ואלם,
לא עוד ביקשתיך.

דמי יבש ברוח הקדים
לבי שפל מאד.
והאיילת, לא עוד תרעיף בבוקר פז ותכלת
אור-דבש,
על עפעפי החרדים.

רק לעתים, עם רדת הגשמים
עת בי עולים מתרדמה גוססת
ריחות קמילה בשעת הדימדומים

זכרון קולך הרך והתמים
יעיד על שתיקתי בצליל של חסד -
בשורת חדווה, מעבר לימים.


יום שני, 9 בינואר 2012


"המחפש", אמר סידהרתא, "פעמים עיניו עשויות לראות רק את מבוקשו, ואין הוא מסוגל למצוא דבר ולפתוח ליבו לשום דבר, כיוון שאינו מהרהר אלא במבוקשו, כיוון שהוא חותר למטרה, כיוון שהוא כפוי למטרה. לחפש, משמע היות לך מטרה. למצוא, משמע היותך בן-חורין, היות ליבך פתוח ונטול מטרה. אתה, מכובדי, אפשר באמת מן המחפשים אתה, שכן בנהייתך אחר מטרתך יש שנעלם ממך הקרוב לעיניך."

לפני שלמדתי זן לפני שלושים שנה, ראיתי את ההרים כהרים ואת הימים כימים.
כשהגעתי לידיעה קרובה יותר, ראיתי שההרים אינם הרים והימים אינם ימים.
אבל עכשיו, כשהגעתי לידיעה האמיתית,
שוב אני רואה את ההרים כהרים.
שוב אני רואה את הימים כימים.’

צ’ינגיואן

געגועים


געגועים הם כמו עקבות.
מספרים בשתיקה את סיפורו של זה שהלך.
מסתירים בעקשנות את סוד ההיעלמות.
מסרבים לגלות אם או מתי ישוב ולאן פנה.
בין הזיכרון ובין התשוקה,
בין הישנו שהיה ובין האיננו שישנו -
הם חורשים בלב חריצים עדינים דרכן תזדחלנה להן הדמעות.

מעת לעת מצטעפת לי.
לא חלילה משום שהודרתי על ידי העולם.
דווקא מתוך בחירה - להתעטף, להתכנס, להצטמצם.
להיות פחות נראית ויותר מתבוננת;
לחוש פחות מתנועעת ויותר מתגלמת.
עד ששוב אזדחל לאיטי,
אחר-כך אתפרפר,
ואז אשוב לעוף בחיק הבריות על גדות הנהר..

שיחות עם חבר לב צעיר - 4


מתבונן במראה,
שואל "מי אני?"
מתבוננת בי בשתיקה.
שותק איתה. ממתין אולי תגלה עוד.
והיא סבלנית. עיקשת בשתיקתה.
לא אשאל - לא תשאל.
ממשיך ושותק. רק מחשבותיי רועמות בראשי.
מובט. מגלה לפתע "מי אני?"
וברגע הבא, כבר לא...

שיחות עם חבר לב צעיר - 3


איפה האש לפני שמדליקים את הגפרור?
ואיפה האש אחרי שמכבים אותו?
מחפש את ה'לפני'
מחפש את ה'אחרי'
ומוצא רק את העכשיו

שיחות עם חבר לב צעיר - 2


כשאני אומר: "אני חושב"
ואת אומרת: "אני חושבת",
עולה בי מחשבה -
איך זה לחשוב עם ת' בסוף מילה?
ואולי כשאחשוב 'אני חושבת' תשתנה גם לי המחשבה?


שיחות עם חבר לב צעיר


אני רואה פרח וחושב על אלוהים,
אני רואה פרח ורואה את אלוהים.
אני רואה פרח ושוכח את אלוהים,
אני רואה פרח ושוכח את הפרח.

"אינני מצפה לדבר,
אינני פוחד מדבר,
אני חופשי"

הכיתוב על מצבתו של ניקוס קאזאנצאקיס בהרקליון, כתרים.
קאזאנצאקיס הוא משורר, סופר, מסאי, פילוסוף, מחזאי, מחברם של "זורבה היווני" והפיתוי האחרון של ישו"

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...