געגועים הם כמו עקבות.
מספרים בשתיקה את סיפורו של זה שהלך.
מסתירים בעקשנות את סוד ההיעלמות.
מסרבים לגלות אם או מתי ישוב ולאן פנה.
בין הזיכרון ובין התשוקה,
בין הישנו שהיה ובין האיננו שישנו -
הם חורשים בלב חריצים עדינים דרכן תזדחלנה להן הדמעות.
תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה