אפילו בחלום לא ראיתיך
מאז נפרדנו, הלילות יורדים על תנומתי
כעננים כבדים.
מחנק ואלם,
לא עוד ביקשתיך.
דמי יבש ברוח הקדים
לבי שפל מאד.
והאיילת, לא עוד תרעיף בבוקר פז ותכלת
אור-דבש,
על עפעפי החרדים.
רק לעתים, עם רדת הגשמים
עת בי עולים מתרדמה גוססת
ריחות קמילה בשעת הדימדומים
זכרון קולך הרך והתמים
יעיד על שתיקתי בצליל של חסד -
בשורת חדווה, מעבר לימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה