לופת אני את ידיך, ולבבי יצלול באפלת עיניך, בבקשי אותך, המתחמקת מפני תמיד תחת מסווה מילים ודומיה.
ואולם ידעתי, עלי לשמוח באהבתי על כל האקראי והחולף שבה. כי אנו לרגע נפגשנו על פרשת דרכים. האמנם יש בי הכוח לשאתך דרך כל שי העולמות, דרך מבוך השבילים? האמנם יש עמי הצידה הדרושה למענך במסע, דרך המשעול האפל הפוער לעומתנו שערי מות?
רבינדראנת טאגור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה