יום שני, 9 בינואר 2012


מעת לעת מצטעפת לי.
לא חלילה משום שהודרתי על ידי העולם.
דווקא מתוך בחירה - להתעטף, להתכנס, להצטמצם.
להיות פחות נראית ויותר מתבוננת;
לחוש פחות מתנועעת ויותר מתגלמת.
עד ששוב אזדחל לאיטי,
אחר-כך אתפרפר,
ואז אשוב לעוף בחיק הבריות על גדות הנהר..

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...