לפני שלמדתי זן לפני שלושים שנה, ראיתי את ההרים כהרים ואת הימים כימים.
כשהגעתי לידיעה קרובה יותר, ראיתי שההרים אינם הרים והימים אינם ימים.
אבל עכשיו, כשהגעתי לידיעה האמיתית,
שוב אני רואה את ההרים כהרים.
שוב אני רואה את הימים כימים.’
צ’ינגיואן
תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה