יום שישי, 27 ביולי 2012

לימודי בודהיזם - סתיו 2012



קורסים, סדנאות וקבוצות אימון ולימוד
בהנחיית ד"ר נעמה אושרי

סתיו 2012

סדנא למתחילים:

סדנת מבוא בת 12 מפגשים צועדת לאור תורת הנפש הבודהיסטית במעגלי החיים השונים ופורשת את הכלים המרכזיים שלה לשחרור התודעה והלב. הסדנא משלבת אימון במדיטציה לצד לימוד עיוני, שיח ותרגול של יסודות הבודהיזם מתוך גישה פרקטית ורלוונטית לחיינו, כאן ועכשיו.
מנושאי הלימוד:
טבע המציאות, טבע התודעה והפער ביניהם כמחולל אי-נחת.
מי 'אני'? על האין-האני הבודהיסטי והשלכותיו לחיי היום יום.
מבוא לארבע אמיתות נאצלות: על האי נחת,
מקורותיה והאמצעים להיחלץ ממנה.
למה מדיטציה? אימון ועיון באמנות ההקשבה


* ימי שלישי, 17:00-19:30, אחת לשבוע, החל מ- 4.9.12 [מפגש מבוא פתוח] - בכפר ויתקין.
* ימי שישי, 10:00-12:30, אחת לשבועיים, החל מ- 12.10.12, בתל-אביב.



סדנא למתקדמים:
אימון במדיטציה, לימוד מעמיק, שיח ותרגול בין-אישי סביב נושאים נבחרים מתוך תורת הנפש הבודהיסטית כפרקטיקת חיים מעשית, יישומית ורלוונטית.
מנושאי הלימוד:
התהוות הגומלין - כמשנה של זיקה וכמפה להבנת היווצרות האי-נחת.
מאי-נחת לאי של נחת - עיון ואימון בתהליכי תמורה בתודעה.
אימון ושיח על חמלה, הקשבה, פרגון, סליחה, מוות ואהבה.

* ימי שלישי, 19:45-22:15, 12 מפגשים שבועיים, בכפר ויתקין, החל מ- 4.9.12


החברותא הבודהיסטית:
קבוצת ישיבה, אימון והתפתחות אישית המשלבת עיון והעמקה בטקסטים נבחרים מן המסורת הדאואיסטית והזן-בודהיסטית. מפגשי הלימוד מיועדים למתרגלים ותיקים ולתלמידים בעלי רקע בודהיסטי קודם.

* ימי רביעי, 20:00-22:00, אחת לשבוע, שנתי [35 מפגשים], החל מ- 10.10.12, בכפר מונאש, עמק חפר.



מסע ומחקר בעקבות האיש והפר:
קבוצת ישיבה, לימוד ומחקר בעקבות משל הזן הקלאסי בן 900 השנה - "איש מחפש פר". נעיין יחדיו ביצירה מנקודות מבט רחבות: פואטית, פילוסופית, פסיכולוגית, מדיטטיביות ורוחנית, ונדון ברלוונטיות של המשל למסע חיינו: על פרדוקס החיפוש, על האפשרות למצוא דבר מה ועל משמעותה של הדרך.


מנושאי הקורס:
[א] מסעו הסימבולי של הבודהא בדרך אל ההתעוררות: תשוקת החיפוש, עזיבת הבית והמרחב המוכר, התמודדות עם אתגרי הדרך, רגעי ההתעוררות, החסד והחמלה, החזרה אל השוק ואל הסבל האנושי. [ב] היכרות מעמיקה עם "איש מחפש פר" - כמסע רוחני על פני ציר הזמן וקריאה סינכרונית של המשל המציעה לראות בו פרקטיקה לשחרור התודעה והרוח.

פרטים נוספים:
[1] כל מפגש יפתח במדיטציה ובשיחה קצרה. חלקו השני יוקדש לקריאה ולימוד של הטקסט.
[2] הקורס מיועד למתרגלים ותיקים ולבעלי רקע קודם בבודהיזם/דאואיזם וכן למטפלים ולאנשי סיוע.
הקורס מתקיים בימי א', 18:30-20:30, 12 מפגשים שבועיים, החל מ - 14.10.12, בבית יצחק.


מנחה: נעמה אושרי, ד"ר לפילוסופיה בודהיסטית מאוניברסיטת ת"א. כתבה את עבודת המחקר על משל הזן הקלאסי "איש מחפש פר". למעלה ומעשור וחצי לומדת, מתרגלת ומלמדת מדיטציה, פילוסופיה ופסיכולוגיה בודהיסטית כמשנת חיים רלוונטית. מנחה קורסים וסדנאות למטפלים, למנהלים ולאנשי חינוך, ומלווה אנשים וארגונים במסעם בהשראת הדהרמה. רעייה ואם לארבעה.

פרטים והרשמה - naamaoshri.com

052-4261196

על 'דיבור נכון' במסורת הבודהיסטית


"נמשלה הלשון לחץ, ולמה? שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חברו, הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקה. אבל החץ, כיוון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזירו, אינו יכול להחזיר. כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו, כך לשון הרע אינו יודע עד שחיציו באין פתאום". מדרש שוחר טוב, פרשת ק"כ.

חז"ל מתארים את שנאת האחים ואת לשון הרע [דיבור מפלג, פוגעני, הרסני, רכילותי וכיוב'] כגורמים שהביאו לחורבן הבית. שעה ש"מי שחפץ חיים ואוהב ימים לראות טוב" הוא מי שנוצר את לשונו מרע, סר מרע ועושה טוב, כמאמר ספר תהילים.

על דיבור נכון במסורת הבודהיסטית - בתכנית הרדיו "מה שלימד הבודהא", תכנית בהגשה משותפת עם דליק ווליניץ.

לאט כהולם הלב/ לאה גולדברג





אֶל בֵּית מָלוֹן רָעוּעַ זֶה – "תֵּבֵל",
,פּוּנדָּק שֶׁדַּלתּוֹתָיו הֵן יוֹם וָלֵיל
סוּלטָן אַחרֵי סוּלטָן בְּרֹב הָדָר
.בָּא, גָּר יוֹמוֹ, וַיֶּרֶד לוֹ בַצֵּל


יום שלישי, 17 ביולי 2012

אם אתה יכול לבלות בחוסר תועלת מושלם אחר-הצהריים שהוא חסר תועלת באופן מושלם, הרי למדת איך לחיות.

מתורת הדאו

יום שבת, 7 ביולי 2012

אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".

אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה.

יהודה עמיחי
"בשנת 1228 הייתי דורש לפני נזירים במקדש ריושו בסין המזרחי, ולבקשתם חזרתי וסיפרתי מיני קואן ["שיחות מטורפות"] עתיקים לעורר את רוח הזן בהם. היה בדעתי להשתמש בקואנים כאדם המרים לבנה כדי לדפוק על שער, ומשנפתח השער אין עוד צורך בה, בלבנה, והריהי מושלכת ככלי אין חפץ בו. בכל אופן נאספו רשימותי באופן בלתי צפוי, וארבעים ושמונה קואנים נמצאו בתוספת הערותי בסיפורת ובחרוז וכל קואן וקואן..קראתי לספר "השער ללא שער" כי חפצתי שיקראנו התלמיד כקורא במדריך.
אם אמיץ רוח יהיה הקורא כל צורכו, וימשיך בהתבוננותו ישר קדימה, כל רעיון-שווא ואשליה לא יוכלו הפריעו. עתיד הוא לזכות בהארה [התעוררות] כאבותינו הקדמונים בהודו ובסין, אם לא למעלה מזה. אך אם יהסס ולו לרגע אחד בלבד, יהיה כאותו אדם המציץ מבעד לצוהר קטן בציפייתו לפרש שעתיד לחלוף על סוסו: כהרף עין עלול הוא להחמיצנו ולא לראותו..."

מו-מון [1183-1260], כינויו של החכם הסיני שכתב את 'מו-מון קואן', אסופת ה"שער ללא שער/מחסום". תכליתם של הסיפורים המאתגרים, השיחות המטורפות וחסרות הפשר שבין מורה לתלמיד, הוא להוות מחסום בפני המוכר והידוע, ובה בעת לשמש גם שער אל מרחב תודעתי חדש, ער, חופשי ופוקח עין.
"דַּע אֶת עַצְמְךָ וַעֲדַיִן אֵינֶנִי יוֹדֵע
אַחֲרֵי עֶשְׂרִים, שְׁלוֹשִׁים וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.
יוֹם אַחַר יוֹם מוֹסִיף יְדִיעָה, וְיוֹם
אַחַר יוֹם גּוֹרֵע. וְאֵין לְכָך סִיּוּם בַּזְּמַן
רַק הַתְחָלָה."

עמוס לויתן
"המשפט הבא הוא שקרי.
המשפט הקודם הוא נכון".

פעם, ניסיתי לפצח.
היום - מחייכת.
סימנים של הזדקנות?
"לצלם - משמע לקנות חזקה על העצם המצולם...ליצור יחס מסוים אל העולם. יחס דמוי ידע - ולפיכך דמוי עצמה...בעיקרו של דבר זהו פולחן חברתי, הגנה מפני חרדה...כשם שהתצלומים מעניקים בעלות דמיונית על עבר שהוא בלתי ממשי, כך הם מסייעים לבריות להשתלט על החלל כשאין הם בטוחים בו"

סוזן זונטאג, מתוך 'הצילום כראי התקופה'
עוד ועוד אני תוהה על הצורך "לתפוס את הרגע"...
היה היו בסין שני חברים, האחד ניגן בנבל בכשרון שאין דומה לו והשני האזין בכשרון שאין דומה לו. כאשר האחד היה מנגן או שר אודות הר, השני היה אומר: "אני יכול לראות את ההר לנגד עינינו". כאשר הראשון ניגן אודות מים, השני היה קורא בקול: "הנה הנהר הזורם!". יום אחד נפל המאזין למשכב וכעבור זמן מת. חברו חתך אז את מיתרי הנבל שלו ולעולם לא ניגן בשנית.
מאז נחשב חיתוך מיתרי הנבל כסימן לחברות אמיתית.
"אין איש - אמן,חוקר,או מטייל עובר אורח - שיוכל לסמן את הנקודה המדויקת שבה הופך נחל להיות ים.
או את ההרף שבו הופך ניצן לפרח.
או את הרווח שבין הקיץ לסתיו. ושבין נימצא לאיננו". 


רבקה מרים מתוך 'לפני הנסיעה'
וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו. אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה. שקרב ורחק. שהלילה כיסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו. זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר.

האדם הזה הולך אתנו בכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו. האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו (ושל כל הספרים האחרים שכתבנו). אילו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב.

יואל הופמן, מתוך 'מצבי רוח'
"את הריק כבר אין לתפוס [לדמות] בצורת היעדרות [של גוף, של דברים, של רגשות, של מילים וכו': אין] - כאן אנחנו קורבנות של הפיזיקה העתיקה; יש לנו תפיסה כימית משהו על הריק. הריק הוא בראש ובראשונה החדש [שהוא היפוכה של החזרה].. באמצעות טכניקה שלמה ואף קוד משקלי הצליח האייקו לאדות את המסומן. לא נותר ממנו אלא ענן דק של מסמן"

רולאן בארת על עקרון "אידוי המסומן" של האייקו היפני, מתוך 'אימפריה של סימנים', מסע סמיוטי-דמיוני ביפן

תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי

"אֱלֹהַי, עֲשֵׂה אוֹתִי כְּלִי שֶׁל הַשָּׁלוֹם שֶׁלְּךָ. בְּמָקוֹם שֶׁל שִׂנְאָה, אֶזְרַע אַהֲבָה. בְּמָקוֹם שֶׁל עֶלְבּוֹן, סְלִיחָה. בְּמָקוֹם שֶׁל סְפֵקוֹת, אֱמוּנָה. בְּמָקוֹם שֶׁל יֵאוּשׁ, תִּקְוָה. בַּמַּחְשַׁכִּים, אוֹר. בְּמָקוֹם שֶׁל עַצְבוּת, שִׂמְחָה. אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם, לַמֵּד אוֹתִי לֹא לְבַקֵּשׁ כָּל כָּךְ לְהִתְנַחֵם, אֶלָּא לְנַחֵם. לֹא לִהְיוֹת מוּבֶנֶת אֶלָּא לְהָבִין. לֹא לָחוּשׁ נֶאֱהֶבֶת אֶלָּא לֶאֱהֹב. כִּי בְּתֵתֵנוּ, אָנוּ מְקַבְּלִים, וּבְסָלְחֵנוּ, יִסָּלַח גַּם לָנוּ, וּבְמוֹתֵנוּ אָנוּ נוֹלָדִים לְחַיֵּי נֶצַח".

תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי, אבי המסדר הפרנציסקני. 1182-1226.ביקש בכל נפשו ובמו גופו לפגוש מקרוב את אלוהים. התעקש ללכת יחף. סלד מרכוש. דבק בתענית. אהב בעלי חיים ומת מות אביונים בבקתה דולפת.
"אין לגנות את השגעון או לפחד ממנו. אדרבא, יש להעניק לו חיים".

קרל גוסטב יונג, 'הספר האדום' [יומנו המיסטי]
"כתיבת שירה היא ניצול של שכבה עמוקה של הזכרון, אשר לרוב אין מבינים אותה כמו שצריך. עבודת המשורר אינה אלא מעשה של היזכרות...הוא מניח לזכרון לחשוף את עצמו - זכרון התחושה, זכרון הנופים...נדמה כי הוא אינו בוחר את המלים שלו, אלא רק נזכר בהן מבין מיליארדי הצלילים ששמע מעודו"

ג'ון צ'יבר, עולם התפוחים
צילם דורון ניסים
"עברו של הנוסע משתנה על פי המסלול בו הוא מהלך, וזאת
לא רק בעבר הקרוב אשר בו כל יום חולף מוסיף עוד יום אחד,
אלא גם בעבר הרחוק ביותר...האם אתה נוסע על מנת לשוב
ולחיות את עברך?...האם אתה נוסע על מנת לשוב ולמצוא את עתידך?"

קאלווינו / הערים הסמויות מן העין
כמה שקט!
נספג אל תוך הסלע -
קול הציקדה

מאצואו באשו, מאה 17
צילום עמליה גולד
אמש, [21.6.12], יחד עם 330 בוגרות ובוגרים נרגשים נפלה גם בחלקי הזכות לחבוש את הכובע והגלימה בטקס הסיום של מקבלי תואר ד"ר לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. מעומק לבי מודה לאוהבי הרבים שתמכו וחיבקו ועודדו לאורך מסע השנים, ולזכר אלה שלא זכו להגיע - מזילה דמעה גדולה של געגועים אין קץ.
מודה, ומאחלת לכולנו שלא נאבד את המבט הסקרן ואת הלב הפתוח, ושלא נזנח את אהבת החכמה ואת חכמת האהבה...
מי ייתן ומסענו זה יניב פירות של טוב וחמלה לברואים כולם.

התמונה מיום - 31.6.71.
סיום גן חווה,
רחוב מולדת כפר-סבא.
לֹא מִכְּבָר, בְּיוֹם קַיִץ כָּבֵד בַּשָׁרָב,
אָמַר אֵלַי מִישֶׁהוּ: לָמָּה זֶה לֹא תִּקְנֶה לְךָ מְאַוְרֵר
לִלְחֹם בַּשָׁרָב הַזֶה, וְאַתָּה אִישׁ יוֹשֵׁב בַּיִת כָּל יָמֶיךָ, וּבַלֵילוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי בַּדָבָר, אַךְ אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: הִנֵּה אֲנִי
אֵין לִי מִלְחָמָה עִם הַחֹם, אוֹ עִם הַקֹר,
וְאֵין בְּלִבִּי עֲלֵיהֶם טְרוּנְיָה כָּלְשׁהִי.
הֵן לֹא בְּזָדוֹן בָּאִים הֵם אֵלַי. לֹא אֶת רָעָתִי הֵם מְבַקְּשִׁים.
הֵם נוֹלְדוּ כָּךְ. חֹם הַקַיִץ, צִנַת הַחֹרֶף. אֵין זֶה אֶלָּא כְּפִי שֶבְּרָאָם הַבּוֹרֵא.
בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הוּא. עַל פִּי מַתְכֻּנְתוֹ שֶׁל סֵדֶר הָעוֹלָם.
הָיִיתִי אוֹמֵר, בְּבוֹאִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, כִּי לִבִּי רוֹחֵשׁ אֲלֵיהֶם כְּמוֹ יְדִידוּת.
בְּבוֹאָם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם בְּבוֹאֲכֶם, וּבְלֶכְתָם: לֶכְתְכֶם לְשָׁלוֹם.
שׁוּבוּ נָא אֵלַי גַּם בַּשָׁנָה הַבָּאָה, אוֹמֵר אֲנִי. מְקַוֶה אֲנִי גַּם אָז לִהְיוֹת כָּאן.

פנחס שדה
"אין זו שאיפתי להיות משורר
זה האמצעי שלי להשאר לבד"

פרננדו פאסואה,
סופר ומשורר פורטוגלי
1888-1935
ערות רפויה
ורפיון ערני,
ערב קייצי על קווי המתח.
לְאַט - לְאַט יָנוּעַ
בָּרוּחַ, בַּמֶּרְחָב
הַיֹפִי הַּצָּנוּעַ
שֶלְּאַחַר שָׁרָב

אַךְ יֵש יִפְעָה אַחֶרֶת
וְיֵש מִשְנֵה הָדָר
לְכָל עוֹנָה אַחֶרֶת
לְקוֹץ וּלְדַרְדַּר.

עִמְדוּ עַל סַף הַבַּיִּת
וְהִסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב:
נוֹף שֶׁל שָׁמִיר וָשָׁיִת
יָפְיוֹ יִגַּע עַד-לֵב.

לו באת / יונתן רטוש


לו באת
כמו שאת
כעת עתה
הייתי מקבל אותך
כל כך פשוט
כמו שאת
כמו שבאת -
ואת
אותי. -
אחרת
- הן לא באת.

לו מת
כמו שאת
כעת עתה
הייתי מקבר אותך
כל כך פשוט
כמו שמת
כמו שאת-
ואת
אותי. -
אחרת
- הן לא מת!

יונתן רטוש

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...