יום שבת, 7 ביולי 2012

וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו. אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה. שקרב ורחק. שהלילה כיסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו. זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר.

האדם הזה הולך אתנו בכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו. האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו (ושל כל הספרים האחרים שכתבנו). אילו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב.

יואל הופמן, מתוך 'מצבי רוח'

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה