יום שלישי, 31 במאי 2011

על שלושה דברים / לאה גולדברג

אמר הדייג היורד לים

על שלושה דברים העולם קיים –

על מי-הימים,

על חופי היבשת

ועל דגי המצולה העולים ברשת.

אמר האיכר המוביל מחרשה:

עומד העולם על דברים שלושה-

על אדמת השדות,

על גשמי שמים,

ועל לחם מוצא בזיעת-אפים.


אמר האמן בביתו הבודד:

על שלושה דברים העולם עומד:

על לבו של אדם,

על יפי הטבע,

על ביטוי הדברים

בצליל וצבע.


אמר האדם הפוקח עיניו:

עשרו של עולם מה נפלא ומה רב-

בוקר-בוקר

נלכד בלבי כברשת

העולם ומלואו,

המצולה,

היבשת,

ואורות וצללים

וחגים וחולין,

ומילים וצלילים

ושדות-שיבולים

וכל צבעי הקשת.

יום שבת, 7 במאי 2011

נשימה/ אגי משעול





לא בשאיפה כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת שם

לפני תנופת החיים הממלאת שוב את הריאות
ודוחקת כל ריק לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה או מפתלת את עצמה

כי אם בדהותה כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה במחשבה אחרת

שם לשם אני
שם לשם אני
גם אם אתמיד בכישלוני לזכור
שם לשם אני
שם לשם אני
גם אם אתמיד בכישלוני לזכור

מדיטציה/ אגי משעול





היָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ
וַאֲנִי בִּמְלוֹאִי
מִזֱדַּקֶּפֶת כְּקוֹבְּרָה מִסַּל
לְקוֹל חֲלִילְךָ בִּי.
*
שְלוּלַת עַצְמִי
וּפְרוּמַת מַרְפֵּס אֲנִי הוֹוָה
בִּיהוֹוָתִי
וּמַלְאָךְ בּוֹדֵד
בְּלִי אֶבֶן
בְּלִי סֻלָּם
עוֹלֶה וְיוֹרֵד עַד הַבֹּקֶר
בְּגוּפִי.
*
מַאֲזִינָה
לְמֶטְרוֹנוֹם הַחַיִּים
שֶל נְשִימוֹתַי
וּפַרְפָּרֵי שֶמֶש
צְהֻבִּים
מְפַזְזִים
בְּתוּךְ עוֹרְקַי
בְּמַזּ'וֹר הַקִּיּוּם.


תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...