אולי כאן נגמרת דרכי
על הסף השלו.
נוטפים כוכבים ירוקים
לאט - כהולם הלב.
באושת ענפים יבשה
ברכת שלומים:
העצים הקטנים בחורשה
חכו לי כל הימים.
מה מוזר שביקשתי אותך
בדרכים לרוב,
עד שבאתי אל סף ביתך
והוא כה קרוב.
לאה גולדברג
תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה