יום שני, 31 באוקטובר 2011

אל עבר/רחל חלפי




לו הייתי יכולה למוסס

את מבני-העל הנוקשים בתוך חזי

שהקמתי לגונן עלי

אילו יכולתי למוסס אותם

לחלחל בעדם

למטה

אל עבר מקלעת השמש אל עבר טבור הלב והבטן

אל זכרונות האהבה החיבוק

שחיבקה אותי אמא שלי ונהרה אלי

כשהחזיקה בי, קטנה יונקת,

ושרה לי שירים ואני

בזרועותיה

פרי קטן זהוב


אל עבר/רחל חלפי

יום שבת, 22 באוקטובר 2011


"הדרך השלמה אינה קשה / עבור מי שאינו מעדיף.

חופשית משנאה ומאהבה / הכול בהיר בה וגלוי לעין.

עשה את ההבחנה הקלה ביותר / ושמים וארץ נפרדים לעולם.

אם ברצונך לראות את הדברים כפי שהם / אל תאחז בדעה בעד או נגד. . .

הדרך שלמה / היא מרחב ללא גבול

שדבר לא חסר בו / ולא דבר עודף. . .

אם איננו רואים / את טבען האמיתי של התופעות

הרי זה מפני שאנו בוחרים / לקבל או לדחות.

אל תחיה בסבך התופעות / גם לא בתחושת הריקות.

היה שקט באחדות הדברים / והדעות השגויות ייעלמו מעצמן. . .

בעולם העליון של ככות אמיתית / אין "אחר" ו"עצמי";

אם נשאל לזהותנו / נוכל לומר רק, "לא–שניים".


משפטי הפתיחה של שין שין מינג ["משנת האמונה בתודעה"] פרי עטו של סנגצאן [Sengcan, מת ב-606]. החיבור הפואטי נחשב לשיר הזן הראשון והוא ספוג ברוח הדאואיזם הסיני ובחכמת החיים של "לא שניים".



לאט כהולם הלב/ לאה גולדברג


אולי כאן נגמרת דרכי
על הסף השליו.
נוטפים כוכבים ירוקים
לאט- כהולם הלב.

באיושת ענפים יבשה
בירכת שלומים:
העצים הקטנים בחורשה
חיכו לי כל הימים.

מה מוזר שביקשתי אותך
בדרכים לרוב,
עד שבאתי אל סף ביתך
והוא כה קרוב.


אני יכול לחפש ולמצוא משהו שאני יודע שאני מחפש,
במקום שאני מחפש: מפתחות במגירה למשל.
אני יכול לחפש משהו שאני יודע שאני מחפש,
ולמצוא משהו שאיני מחפש: תמונת מחזור מהתנועה, למשל.
אני יכול לחפש, בלי לדעת מה, ולמצוא משהו שלא ידיעתי:
שביל חדש בהר,
תחושה של סחרור,
גן קטן בקצה רחוב,
דת חדשה,
ידיד בפונדק, למשל.
ואני יכול להיפטר לחלוטין מעמדת המחפש,
ולמצוא תמיד...


מתוך ההקדמה ל"שיחות מטורפות", יעקב רז

וידוי




רצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוהים,
זאת אומרת למדוד את חיי ומעשי לעומת האידיאל הגבוה,
הטהור ביותר אשר עומד לפני.
להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה...
ואני... חטאתי לאנשים באדישות, בחביבות חיצונית.

חטאתי לעצמי בבזבוז כוחות וכישרונות, בהזנחה, בחוסר התפתחות רוחנית.
ובכל זאת איני יְרֵאָה לעמוד בפני הדין. חטאתי לשם מטרה, ורצוני היה טוב.
אם נכשלתי, אם לא הייתי די חזקה,
אם לא מצאתי את הדרך, את הצורה – איני מתביישת,
רק מצטערת על כך.

וידוי מיומנה של חנה סנש - 11.10.1940 ערב יום הכיפורים

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

ללא מיתר

"ג'רמיה היה מנגן בקונטרבס ברחובות סנט-לואיס שבארצות הברית. הוא היה פורט, פום-פום, פום, על הקונטרבס-של-ארבעת-המיתרים והיה מנגן מנגינות ושר שירים ומספר סיפורים לעוברים ושבים. אנשים אהבו את מנגינותיו, והיו מטילים מטבעות של תודה אל תוך מזוודת הכלי.

יום אחד פקע מיתר בכלי של ג'רמיה, והוא נותר עם קונטרבס-של-שלושה-מיתרים.

ואז יכול היה ג'רמיה לנגן פחות מנגינות ולשיר פחות שירים ולספר פחות סיפורים, אך הוא המשיך לפרוט, פום-פום, פום, ולנגן מנגינות ולשיר שירים.

יום אחד פקע עוד מיתר בכלי של ג'רמיה, והוא נותר עם קונטרבס-של-שני-מיתרים. ואז יכול היה ג'רמיה לנגן עוד פחות מנגינות ולספר עוד פחות סיפורים.

אלא שהוא המשיך לפרוט, פום-פום, פום. ולנגן מנגינות.

יום אחד פקע עוד מיתר בכלי של ג'רמיה והוא נותר עם קונטרבס-של-מיתר-אחד. ואז יכול היה ג'רמיה לנגן עוד פחות מנגינות. אלא שהוא המשיך לפרוט, פום-פום.

יום אחד פקע המיתר האחרון בכלי של ג'רמיה, והוא נותר עם קונטרבס-של-לא-מיתר.

ואז יכול היה לנגן את כל המנגינות שבעולם".


מתוך "שיחות מטורפות", מאת יעקב רז

על הקונטרבס, בני האהוב, אמיר.

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

הרך והנוקשה


"לעולם יהא אדם רך כקנה,

ולא יהא קשה כארז.

מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו-

הולך ובא עימהם,

דממו הרוחות – חוזר הקנה עומד במקומו.

ומה סופו של קנה זה?

זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה.

אבל ארז אינו עומד במקומו,

אלא כיוון שנשבה רוח –

עוקרתו והופכתו על פניו.

ומה סופו של ארז?

באים אליו סתתין ומסתתין אותו

ומסככין ממנו בתים

והשאר משליכין אותו לאור, לשריפה.

מכאן אמרו:

יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

רבי שמעון בן אלעזר



"האדם

בכניסתו לחיים גמיש ורפוף,

במותו – צפוד ונוקשה.

כל העשבים והצמחים

בכניסתם לחיים – גמישים וענוגים,

במותם – יבשים וכמושים.

על כן

הצפידות והנוקשות מתלוות למוות,

הגמישות והרפיפות מתלוות לחיים.

לפיכך

צבא נוקשה אינו מנצח,

עץ נוקשה מוזמן לגרזן.

הנוקשה והגדול נמצא למטה,

הגמיש והרפוף נמצא למעלה".

לאו דזה, החכם הסיני [בן המאה השישית לפני הספירה]

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...