שלוש המילים המשונות ביותר

כשאני הוגה את המילה עתיד
ההברה הראשונה כבר נהפכת לעבר.

כשאני הוגה את המילה דממה
אני הורסת אותה.

כשאני הוגה את המילה מאום
אני יוצרת דבר- מה ששום אין לא יכיל.

ויסלבה שימברוסקה

כל מקרה / ויסלבה שימבורסקה

יכול היה לקרות.

חייב היה לקרות.

קרה מוקדם יותר. מאוחר יותר.

קרוב יותר. רחוק יותר.

קרה לא לךָ.

נצלתָ, כי היית הראשון.

נצלת, כי היית אחרון.

כי לבדך, כי אנשים.

כי לשמאל, כי לימין.

כי ירד גשם. כי נפל צל.

כי היה יום שמשי.

מזל שהיה שם יער.

מזל שלא היו עצים.

מזל שמסילה, וו, קורה, בלם,

מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה.

מזל שקש צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף-על-פי-כן.

מה היה לו יד, רגל,

בצעד אחד, כחוט השערה

מצרוף המקרים.

ובכל הנך? הישר מן הרגע שעודו פעור?

ברשת היה חור אחד, ואתה דרכו?

אינני חדלה להשתאות, להאלם.

הקשב,

כמה מהר פועם בי לבךָ.

צילם עידו גרומר

ואני אינני יודעת

ואינני יודעת,

ונאחזת בזה

כבמעקה גואל

ויסלבה שימבורסקה

הכול / ויסלבה שימבורסקה

הכול-

מילה מתנשאת, נפוחה מיהרה.

מן הראוי שתכתב במרכאות כפולות.

מעמידה פנים שאין היא מחסירה דבר.

שהיא מכנסת, מקיפה, מכילה, אוצרת בתוכה.

בעוד שאין היא אלא

רסיס מן הסערה.

ויסלבה שימבורסקה

קליגרפיה של mu , "לא כלום"

ורמיר/ ויסלבה שימבורסקה

כָּל עוֹד הָאִשָּׁה הַזֹּאת מֵהָרַיְקְסְמוּזֵיאוּם

מוֹזֶגֶת יוֹם אַחַר יוֹם

חָלָב מִכַּד לִקְעָרָה

בִּדְמָמָה וּבְרִכּוּז מְצֻיָּרִים

הָעוֹלָם אֵינוֹ רָאוּי

לְקֵץ הָעוֹלָם.

שמיים/ ויסלבה שימבורסקה

מזה היה צריך להתחיל; שמיים.

חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות.

פתח ומאום מלבד זאת,

אך פתוח לרווחה.

אינני חייבת לחכות ללילה בהיר,

או להרים את ראשי,

כדי להתבונן בשמיים.

יש לי שמיים מאחורי גבי, בהישג יד ועל העפעפיים.

השמיים מתהדקים סביבי

מרימים מלמטה.

אפילו ההרים הכי גבוהים

אינם קרובים לשמיים יותר

מן העמקים הכי עמוקים.

אין הם נוכחים בשום מקום יותר

מאשר במקום אחר.

השמיים מכבידים על ענן באותו חוסר רחמים

שבו הם מכבידים על קבר.

החפרפרת חשה התרוממות רוח שמיימית

בדיוק כמו הינשוף המרפרף בכנפיו.

דבר, הנופל לתהום,

נופל משמיים לשמיים.

גרגריים, נוזליים, סלעיים,

בוערים ומעופפים

משטחי השמיים, פרורי השמיים,

נשיפות השמיים וערמותיהם.

השמיים נוכחים בכל

אפילו במחשכים שמתחת לעור.

אני אוכלת שמיים, מפרישה שמיים.

אני מלכודת בתוך מלכודת,

דייר שדרים בו,

חיבוק שמחבקים אותו,

שאלה בתוך תשובה על שאלה.

החלוקה לארץ ושמיים

איננה הדרך הנכונה לחשוב

על השלמות הזאת.

היא רק מאפשרת לעבור את החיים

בכתובת מדוייקת,

שקל יותר לאתרה,

אם תחפשו אותי.

פרטיי המזהים הם

התלהבות ויאוש.

מציאות/ ויסלבה שימבורסקה

המציאות אינה נמוגה

כמו שנמוגים החלומות.

שום רשרוש, שום פעמון

לא יניסו אותה,

שום צעקה או שאון

לא יעוררו ממנה.

עכורים ורב-משמעיים

המראות בחלום,

וניתן לפרשם

באופנים רבים.

המציאות משמעה מציאות

וזו כבר חידה קשה.

לחלומות יש מפתחות.

המציאות נפתחת מעצמה

ואינה מניחה לסגרה.

נשפכים ממנה

תעודות בית-ספר וכוכבים,

נושרים פרפרים

ונשמות של מגהצים ישנים,

כובעים חסרי ראש

וקרעי עננים.

אלה יוצרים חידת ציור

שאין לפתרה.

בלעדינו לא היו חלומות.

זה שבלעדיו לא הייתה מציאות

לא נודע,

ותוצר נדודי-שנתו

נופל בחלקו של כל מקיץ.

לא החלומות מטורפים,

המציאות מטורפת,

ולו בשל העקשנות

שבה היא נאחזת

ברצף האירועים.

בחלומותינו עוד חי

זה שמת באחרונה,

נחן אפילו בבריאות

ובנעורים מחודשים.

המציאות מניחה לפנינו

את גופת המת.

המציאות אינה נסוגה ולו צעד.

אווריריות החלומות מאפשרת

לזכרון להתנער מהם בקלות.

המציאות אינה צריכה לחשוש משכחה.

היא מקרה קשה.

רובצת על כתפינו,

מכבידה על ליבנו,

צונחת לרגלינו.

אין מפלט ממנה,

בכל תלוונו.

ואין בנתיב מסענו

תחנה

שבה לא תחכה לנו.

סוף והתחלה /

סוף והתחלה / ויסלבה שימבורסקה

אחרי כל מלחמה

מישהו חייב לנקות.

סדר כלשהו

הרי לא יתרחש מעצמו.

מישהו חייב להדוף את עיי החרבות

אל צידי הדרכים,

כדי שיוכלו לעבור בהן

עגלות מלאות מתים.

מישהו חייב לבוסס

בטיט ובאפר,

בקפיצי ספות,

שברי זכוכית

וסמרטוטים מדממים.

מישהו חייב לגרור קורה

כדי לתמוך בקיר,

להתקין זכוכית בחלון

ולקבע דלת על ציריה.

זה איננו פוטוגני

ומצריך שנים ארוכות.

כל המצלמות נסעו מכבר

למלחמה אחרת.

את הגשרים צריך בחזרה

ואת תחנות-הרכבת מחדש.

השרוולים יקרעו לגזרים

מרוב הפשלה.

מישהו ומטאטא בידו

עוד נזכר איך היה.

מישהו מקשיב

ונד בראש שלא נתלש.

אך כבר בסביבתם

יתחילו להסתובב כאלה,

שזה ישעמם אותם.

מעת לעת מישהו עוד

יחפור מתחת לשיח

טיעונים אכולי-חלודה

ויעביר אותם לערימת השיירים.

אלה שידעו

מה התרחש כאן ומדוע,

חייבים לפנות מקום לאלה

שיודעים מעט.

ופחות ממעט.

ולבסוף, שום דבר.

בעשב, שכיסה

את הסיבות והתוצאות,

מישהו חייב לשכב לו

עם שיבולת בין שיניו

ולבהות בעננים.

מה נחוץ לכתיבת קורות חיים?

כתיבת קורות חיים

ויסלבה שימבורסקה

תרגום: רפי וייכרט

מה נחוץ?

נחוץ לכתוב בקשה

ולצרף לה קורות חיים.

ללא קשר לאורך החיים

על הקורות להיות קצרות.

תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים

המרת נופים בכתובות

וזיכרונות רופפים בתאריכים מקובעים.

מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,

ומהילדים רק את אלה שנולדו.

זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר.

טיולים רק במידה ולחוץ-לארץ.

השתייכות למה, אך בלא הלמה.

ציונים לשבח בלא הנימוקים.

כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך

וכאילו עקפת עצמך מרחוק.

התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,

מזכרות נושנות, חברים וחלומות.

מחיר ולא ערך

כותרת ולא תוכן.

מספר הנעליים ולא היעד שאליו הולך

זה שאמור להיות אתה.

לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה.

רק צורתה נלקחת בחשבון, לא מה שנשמע.

מה נשמע?

נהמת מכונות הגורסות את הנייר

ויסלבה שימבורסקה, סוף והתחלה, גוונים, 1996; תרגום: רפי וייכרט