יום ראשון, 1 במאי 2016

אָבִיב/רחל



הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ
אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין?
הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,
אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?
אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ
אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?
הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי
אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם
רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי!

אָבִיב,
רחל,
תל אביב, ניסן, תרפ"ו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...