תשוקה לאהבה

גם אם נתקשה להודות, אפילו בפני עצמנו, נדמה שמה שמוליך את הבחירות שלנו בעולם - היא לא [רק] המשאלה לאהבה, אלא [הרבה יותר מכך] הפחד להיות בלתי נאהבים.
והפחד חמקמק. 
לובש צורות רבות, כמו מארה, השטן ההודי -
פעם מאיים ומעורר אימה. 
פעם מפתה ומסיט מדרך הכנות והאמת של הלב
ופעם מתעתע, שב ומתעתע, בין מציאות ובדיה, בין מה שניתן לממשו ובין הפנטזיה, שאין לה יד ורגל בשורשי המציאות.
ערמומי שכמותו.
יש ויתחפש למעשה של נדיבות יוצאת דופן או
להתמסרות שאינה יודעת גבול והיא כריצוי מבזה.
יש ויעטה את מסכת ההצטדקות וילקה ברגשות אשם ובייסורי מצפון,
שיניעו [אולי] למהלך מיטיב. אלא שבתשתיתו, אם נהיה כנים באמת,
נגלה את תנועת הגרעין הראשוני - את פחד הדחייה, את כאב הנטישה, את חרדת האובדן ואת אימת הלבדות.
והפחד מהתל בנו.
שב ומהתל.
מוטב, על כן, שניגש אליו במתינות, בסבלנות ובאומץ.
שנראה אותו בלא מורא, בחדות העין ובצלילות הלב.
ובכך לא די.
מוטב שנבוא אל הפחד גם עם מנה הגונה של חמלה עצמית,
של קבלה, של ענווה ואהבה רכה.
ובעיקר - מוטב שנפנה אליו בכנות,
בכנות רבה:
ונודה באומץ לב
שבתוכנו פנימה חבוי לו גור קטן,
רטוב,
חבול,
בוכה כבר שנים
ומשתוקק לאהבה.