"כשאני מבקש להחיות את נפשי, אני מחפש את היער האפל ביותר, את הביצה העכורה והאינסופית ביותר, זאת שבעיני התושב היא העגומה ביותר. אני נכנס לביצה כאילו היתה מקום קדוש - sanctum sanctorum, קודש הקודשים. זהו מקום משכנו של לשד הטבע, של עוצמתו. יער-הפרא מסוכך על הקרקע-הבתולה והאדמה הטובה לעצים, טובה גם לאדם. לבריאותו של האדם דרוש אחו המתפרש לנגד עיניו על פני אקרים רבים, כפי שלחוותו נחוצות כמויות עצומות של רקבובית. שם מצויים המזונות הבריאים שמהם הוא ניזון. היערות והביצות המקיפים את העיר מצילים אותה לא פחות מצדיקיה. עיר שיער בראשית אחד מתנועע מעליה, בעוד אחר נרקב תחתיה, עיר שכזאת תצלח לא רק לגידולי תירס ותפוחי-אדמה, אלא גם לטיפוחם של משוררים והוגי דעות למען הדורות הבאים".
הנרי דיוויד תורו - מתוך "טיול".
תורו הוא פילוסוף הטבע, סופר אמריקאי ומבשר התנועה האקולוגית שקמה כמאה שנים לאחר מותו. לבד מכך שייצר עפרונות ומדד אותם, הוא התבודד משך שנתיים על שפת אגם וולדן במסצ'וסטס; שם חי בפשטות, מתוך בחירה, גידל את מזונו וביקש לחיות בהרמוניה עם הטבע שחבק את כל כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה