היום כבר איבד מיומו
מולד חיוור מולך בשמיים
כבר לא אור
ועוד לא חושך
בשעה הזאת
בין אור לחושך
אין בי חטא
ואין בי חסד
הדברים הרחוקים
קרבים אלי
והקרובים
רוחקים
אני בתווך
ישות זעירה
המכילה
עד אין להכיל
ובשעה הזאת
אין חוצץ ביני
ובין מה
שמכיל אותי
תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה