יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

זה הזמן להתבונן מקרוב / רבקה מרים


זֶה הַזְּמַן לְהִתְבּוֹנֵן עַל הַכֹּל מִקָּרוֹב. עַל הַתָּא שֶׁלִּפְנִים הַתָּא.
עַל מַה שֶּׁקָּרוֹב לָאִישׁוֹן כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהָעַיִן מִמֶּנּוּ נוֹטָה.
עַל הֶעָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹבֵר, וְנֶחְבָּא כְּמוֹ הָעוֹר שֶׁמִּתַּחַת צִפֹּרֶן.
עַ
ל חֲלוֹם שֶׁפּוֹרֵץ מִמִּטָּה
וְחַי מִתְנוֹפֵף עַל עוֹבְרִים וְשָׁבִים, כְּעַל תֹּרֶן.
עַל הַלֶּחֶם שֶׁעוֹדֶנּוּ חִטָּה.
עַל הַחִטָּה שֶׁמִּתָּמִיד הִיא לֶחֶם.
עַל הָרֶחֶם שֶׁבְּעַצְמוֹ הוּא תִּינוֹק.
עַל הַתִּינוֹק שֶׁנּוֹשֵׂא בְּכָל שֶׁיֵּלֵךְ אֶת הָרֶחֶם.
עַל הַחֹפֶשׁ שֶׁאֵינֶנּוּ. וְעַל הַחֹפֶשׁ שֶׁבַּכֹּל נוֹתֵן קוֹל.
עַל הַקּוֹל שֶׁלֹּא זָקוּק לְמִלָּה. וְעַל הַמִּלָּה שֶׁבּוֹרֵאת אֶת הַכֹּל.

רבקה מרים
צילמה עמליה גולד
http://naamaoshri.com/?cat=9

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...