יום שבת, 16 ביוני 2012

מחר אני אמות.
אתם תראו מחר
את שהיו עיניי
את שהיו פני.

לעת מחר אתם
באים על סף ביתי
לחלוק את הכבוד
ולחלק שלל.

מחר יהיה הכול
לכם ושלכם.
מחר אתם צודקים
בכול אשר תאמרו.

אבל היום אני
עומדת על הסף,
ואעבור גבולי
ואין מסיג אותו.

לאה גולדברג

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...