ועוד לא דיברנו בתורות הגדולות של בני האדם. לפעמים הרוח מסתחררת סביב עצמה כמו מערבולת בים, והנפש טובעת.
כמה בני אדם כורעים לפני הלא-כלום. או מתחננים אל מה שמעבר לעולם שיבוא ויושיע אותם.
מי שהולך לאבדון הולך לאבדון. ומי שנושע נושע.
מה אנחנו יודעים? אולי מעבר לעולם, במקום שהכוכבים הקדומים ביותר עוד לא הגיעו אליו, יושב דב צעצוע [מה שקוראים teddy bear] ואיש אינו יודע. או נרקיס. מי לא משתכר מריחם של נרקיסים?
אנחנו יכולים לגלות לקוראים של הספר הזה סוד כמוס אבל אסור שיגלו אותו לקוראיהם של ספרים אחרים.
הרגלים רודפות זו אחרי זו. הידיים חותכות באוויר. הפה נפתח ונסגר. האיברים הפנימיים תופחים ומתכווצים על פי טבעם. מה שבחוץ עומד או הולך. תפילות נשמעות בכל מקום בין אם אדם הוגה אותן בין אם לאו. צפרדעים נזקקות רק לעצמן. קני הסוף יודעים את הכיוון הנכון.
ומכיוון שכל הדברים האלה נאמרים כאן, פליאה היא שמחירו של הספר נמוך כל כך.

יואל הופמן. מתוך 'מצב רוח'.
צילמה עמליה גולד