השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.
בעיני נשקפים
הנופים
ודרכים שעברתי
יישרו צעדיי-
עייפים ויפים.
אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשווא
כשהלכתי אליך.
לאה גולדברג
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
-
הגעגועים הם הפרי, המעשים והדברים שבאמת קורים בעולם הם הפרחים שנובלים מהר ולא נשארים, הפרי נשאר קצת יותר ובו זרעים לגעגועים הבאים השורש נש... -
מים אינם יכולים לחזור בתשובה. לאן יחזרו? לברז? למקורות, לאדמה, לשורשים, לענן, לים, לתוך פי? מים אינם יכולים לחזור בתשובה. כל מקום הוא ימי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה