החיפוש שלכם, הבודהיסטים, אחרי אושר ונחת, המשאלה לשחרר את התשוקות מרדיפה אחר העונג ולהמיס את הפחדים והאיבה מבעד לישיבה השקטה בתוככי הרגע, להניח לדברים בלא לסעור עמם, בלא להתחכך בהם, בלא להישרף בלהט חלופיותם - מוציאים כל טעם לחיי, כך מגלה באוזני חברי האקזיסטנציאליסט. ואיפה מחול השדים של החיים ואיפה הקצוות? ואיפה רכבת ההרים שנעה בעצמה בין עונג ההיבלעות ובין דחף הנפרדות? ואיפה להט האהבה והנכונות העזה להישרף בחומה? ומה פשר יש לנו בעולם שימינו בו קצרים כהבל הפה, עולם שכולו נחת ושלווה ואיזון, עולם שאין בו קיצוניות, ואין בו סערות ולא דרמות ולא תשוקות ולא פחדים? ומה כבר נותר לנו ממיץ החיים בתוך שקיטת התודעה הבלתי נסבלת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה