"המעבר אל מחוץ לדלתות, הרחק מהחלל המלבני, השפיעה עלי עמוקות. נדרש לי זמן להבין את ההבדל בין העבודה בחלל סגור לבין העבודה בסביבה. פתאום ה'למעלה' נהפך לאינסופי ול'למטה' יש תחושה של קרקע. משתמשים ברגליים בצורה שונה, משתמשים בעיניים באופן שונה, אתה רואה את הסביבה, את העצים, את השמים, את הציפור שעפה מעל. כל האלמנטים האלה בסביבה שלך נהפכים לחלק ממי שאתה. וזה מעניק לא רק תחושה של התרחבות, אלא כך אתה מרגיש חלק משלם, להבדיל מאובייקט בחלל. אלה שתי דרכים שונות לחלוטין לחוות את עצמך".
אנה הלפרין, רקדנית וכוראוגרפית וממניחות היסוד של המחול הפוסט מודרני וכיום בת 93, מספרת על הטבע כמקור השראה ליצירתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה