לעולם לא נשכח, כי רגלנו דרכה בשבילים,

לעולם לא נשכח, כי עיננו טבלה בשמים,

כי צמחה במרחב הקמה, בין אלפי שיבולים,

שיבולת אחת דקה ירוקת-העין.

כי נתיבנו רחב והלכנו הלוך ומעוד,

כי אהבנו לצחוק וקיווינו לגווע -

אם ליבנו איננו עונה לשמחה הגבוהה עד מאוד,

הוא עונה לכאב הגבוה.

לאה גולדברג