יום שבת, 16 ביוני 2012

והאם קיבלת מה
שרצית מהחיים האלה,
למרות הכול?
כן.
ומה רצית?
לומר על עצמי נאהב.
להרגיש שאני
נאהב
על פני האדמה הזאת.

ריימונד קארבר
מחר אני אמות.
אתם תראו מחר
את שהיו עיניי
את שהיו פני.

לעת מחר אתם
באים על סף ביתי
לחלוק את הכבוד
ולחלק שלל.

מחר יהיה הכול
לכם ושלכם.
מחר אתם צודקים
בכול אשר תאמרו.

אבל היום אני
עומדת על הסף,
ואעבור גבולי
ואין מסיג אותו.

לאה גולדברג
"היקום ואני קיימים יחדיו, וכל הדברים הם אחד. הואיל וכל הדברים הם אחד, האם יש מקום לדיבור? אך הואיל וכבר אמרתי שכל הדברים הם אחד, כיצד יכול הדיבור שלא להתקיים?"

ג'ואנג דזה.
זה שבקום אחר אמר [כן, שוב אמר]: "...המלים קיימות עבור המשמעות. משתפסת את המשמעות אתה יכול לשכוח את המלים. מי יתנני אדם ששכח את המלים כדי שאוכל להחליף איתו מילה".

יום רביעי, 13 ביוני 2012

על עצים ועל אימון הרוח

ברבות מן המיתולוגיות העתיקות מוזכר העץ כנטוע בטבורו של העולם, והוא סמל לחיים ולקשר האמיץ שבין אדמה לשמיים, בין אדם לאלוהיו. כך למשל, על מקומו של עץ הדעת שבגן העדן נבנה, על פי המסורת היהודית בית המקדש. ובאותו המקום ממש, על פי המסורת הנוצרית, הועלה ישו לעץ הצליבה. גם המסורת הבודהיסטית מייחסת לעץ מקום של חשיבות. תחת עץ ["הפיקוס הקדוש"] ישב סידהרתא גאוטמה, הבודהא לימים, לאחר שעזב את הארמון ויצא אל היער בחיפושיו אחר מקור הסבל. שבועות ארוכים מדט גאוטמה מתחת העץ. חוסה בצילו, רגליו משוכלות, אצבעותיו נוגעות באדמה וליבו פתוח לרחשי התשוקה והפחד, והעץ מעניק לגופו ולרוחו הגנה ובטחון. ישיבתו הנחושה של סידהרתא תחת העץ הפכה לאחד מן הסמלים הבולטים של האימון הרוחני המפרך בדרך להתעוררות. ולא פחות, סמלה של דרך האמצע הפוסעת אל מעבר לשניות שבין ה'יש' [הארמון והשפע] לבין ה'אין' [הסיגופים של היער], הליכה שהיא מעבר לקצוות הקיום והאי-קיום. והעץ? אפשר שהוא הביטוי הטבעי וסמלה החי של דרך אמצע זו. הוא שביל הזהב המחבר בהרמוניה בין הארצי והשמימי – בין המוחשי לנשגב, בין תחתיות הסבל למרומי ההתעוררות, בין ניגודי הנפש בטבורו של העולם.


בתמונה "עץ החיים" שצייר קרל יונג, מתוך יומנו המיסטי "הספר האדום"

יום שלישי, 12 ביוני 2012

אלה שאהבתי
הלכו להם
בנתיב החלומות.
נותרנו רק
הסהר ואנכי.

שיר אהבה יפני,
מאה עשירית [לערך]



צילמה הגר אושרי
אחרי שראיתי את שאהבה נפשי
בחלומי
קוסמים ללבי
תעתועי החלום.

שיר אהבה יפני, 
מאה עשירית [לערך]



צילמה הגר אושרי

יום ראשון, 10 ביוני 2012

אם היש 
אינו אלא 
חלום 
מניין זה 
שהחלומות 
שווא 
ידברו ?
אם הרגע הזה תמיד חדש;
קודם לא היה ובעוד רגע יחדל ולא יהיה,
ותחתיו ממש עכשיו ייוולד
[או אולי כבר נולד]
הרגע הבא -
אז איך זה מן האפשר 
להתבלות 
ולהזדקן?
על כל פסגות הרים
דממה,
בין הסבכים
שמוע לא תשמע
אף רחש רוח.
ציפור על בד
קופאה. חכה מעט
וגם אתה תנוח.

שיר לילה לנודד מאת יוהן וולפגנג גתה.
תרגם פנחס שדה
רק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא אדע אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

לאה גולדברג,
מתוך השיר 'מבט עיניך'

יום שבת, 9 ביוני 2012


עם הצפרדע השוכנת בבאר המים לא ניתן לדבר על הים הגדול.
עם הרמשים שכל חייהם קיץ אחד, לא ניתן לדבר אודות השלג והקרח. עם בעלי המקצוע לסוגיהם לא ניתן לדבר אודות הדרך. רק כאשר תצא מתחומי חופך ותראה את הים הגדול, רק אז תכיר את מגבלות סוגך ואפשר יהיה להתחיל לדבר איתך על ה'דרך'.


ג'ואנג דזה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...