יש אשר שקטים הם השמיים

יש אשר שקטים הם השמיים 
ממים או מאבן 
או מהרהור בצל של בין ערביים 
זורם חולם עולם בערפיליו 
עוד יום עוד דור 
עוד נצח זמן 
על פני חיי חלף
כמו הרהור בצל של בין ערביים
כי יש אשר שקטים הם השמיים

אברהם חלפי
http://www.youtube.com/watch?v=o90WifZwqD8

ערב פתאומי

אדם זקן – מה יש לו בחייו?
הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם.
הוא מדשדש אל המטבח, ושם
המים הפושרים יזכירו לו
שבגילו, שבגילו, שבגילו
אדם זקן – מה יש לו בבקריו?
הוא קם בבוקר קיץ, וכבר סתיו
נמהל בערב בנורות חדרו.
ממסעו במסדרון הוא טרם שב,
כי שם הוא עוד חשב, חשב, חשב
מה לעשות עתה ומה לקרוא
אדם זקן – מה יש לו בספריו?
רוחות-פרצים בהם יעלעלו
ויסמנו לו משפטים על בוא הקץ
בדיו-סתרים, ואחר כך לו יגלו
כמה מהם. והוא יצא חוצץ
בברק עינו, בניסיונו הרב
אדם זקן – מה יש לו בעיניו?
אם יתרכז, יצוף בו זכר קרב
רחוק, צמא ניגודים וכשרון
וסיכויים תלולים, עד שקרב
יום שכחה. עכשיו מן הגרון
עולים בזהירות, כסיירים,
כמה מן הבטוחים בחרחוריו,
כמו נהמות נמר צעיר בסתיו
אדם זקן – היכן כל נמריו?
הוא עוד יצא לציד יום אחד,
כשהירוק יהיה ירוק שחור,
עם כח רב וניסיון מועט
הוא עוד יצא לציד יום אחד.
את השנים ישאיר מאחוריו
כמו כביש ארוך, שנעזב, עייף,
מאחורי כלי רכב מטורף,
שהוא עצמו ינהג בו, כרודף
אחר הזמן, שכבר אזל כולו
אדם זקן – מה יש לו בגילו?
הוא מנמנם, כי הוא פוחד לישון.
עיניו פקוחות למחצה, מנחשות
לפי תנועת הכוכבים, אם הלחישות
רומזות כי זה לילו האחרון
אדם זקן – מה יש לו בחלון?
חלון פתוח, ודרכו נשקף
ראש זר ולא מוגדר, שמאותת
להיות שנית נמר צעיר בסתיו,
תמיד תמיד לקחת, לא לתת
לראש עוין מבעד לחלון
לפקוד אותו בערב אחרון
אדם זקן – מה יש לו בערבו?
לא מלך
וייפול
לא על חרבו.

עבר..?

אם העבר חלף וכבר איננו,
מניין שבים וצצים הגעגועים והזיכרונות?
וכיצד הם מחוללים מעברם הזה את העכשיויות שלנו?
אבל אם העבר אמנם כאן, רושם עצמו מבעד לגעגועים ולזיכרונות,
למה מכנים אותו עבר? ואיך יוכל לנוע הלאה? ולאן בכלל יוכל לעבור?

להניע את הלב..

האם עלינו להתבונן רק בפריחה המלאה, או רק בירח בשמיים נקיים מענן?
להתגעגע לירח מבעד לגשם, להנמיך את התריסים ולא לדעת שאביב חולף - אלה מניעים את הלב יותר.

יושידה קנקו, מאה 14. 
מיפנית - יעקב רז

הכל בכל..

טובלים מי הענן
במימי הנחל
ואף על פי כן
אינם נרטבים...

אייכה..

אייכה?
חיפשתי וחיפשתי את האלוהים,
ולמרבה המזל הוא מצא אותי, 
כשהייתי 
בבית.

הנזירה תרזה.
וקריא[ע]ת הלב של שולי רנד
http://www.youtube.com/watch?v=0PmFgM4as0Q&list=PL8546CC2B8618C1BD

מוכן לאהבה..

שש אחר הצהריים, אדמדם. 
בטיילת נעזבת קיץ תם,
אני מוכן,
אני מוכן 
לאהבה 

שלומי שבן: http://www.youtube.com/watch?v=7upXMugTLho

אסיף

אסוף את המעשים את המילים והאותות כמו יבול ברכה כבד משאת. אסוף את הפריחה אשר גמלה לזיכרונות של קיץ שחלף בטרם עת. אסוף את כל מראות פניה היפים כמו את הפרי ואת הבר. האדמה היא אפורה מתחת לשלפים ואין לה עוד לתת לך דבר. ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו ואין יותר נדרי ואסרי רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו עוד יחונן את עפרה בתום תשרי. http://www.youtube.com/watch?v=0X_KP1o30m4

איתמר פרת הלחינה: נעמי שמר תמונה מימי התבודדות, אי שם, ספטמבר, 2013.

געגועים...

געגועים הם כמו עקבות.
מספרים בשתיקה את סיפורו של זה שהלך.
מסרבים לגלות אם או מתי ישוב, ולאן פנה.
מסתירים בעקשנות את סוד ההיעלמות.
בין הזיכרון והתשוקה,
בין הישנו שאיננו ובין האין שישנו -
הם חורשים בלב חריצים עדינים
דרכן מזדחלות להן לאיטן
הדמעות.

מפגש עם נחל, בזמן שתיקה,
אי שם

קולה של הרוח

מהו קול נשיבת הרוח בסתיו...?
אלמלא ריקוד הקנים
לא אוכל לדעת,
ובשל הריקוד -
לא אשמע לעולם..

עד הכאב הבא..

לא,
זה לא הכאב שמכאיב,
זו המשאלה שיחדל, שיסתלק, שיימוג,
עכשיו ומיד [ואם אפשר גם - לתמיד].
היי הכאב, אומרים לי - כל כולך בו, כל כולו בך -
ונחלצת.
השתחררת מן התשוקה להשתחרר מייסוריו,
ויתרת על הפחד להסתלק,
הסכמת להתמסר,
להיות עמו לאחד,
בלא אוחזת, בלא נאחז.
ואפשר אז שנרפא בך הפיצול, ובאה ללבך מעט שלווה.
עד הכאב הבא.