מספרים בשתיקה את סיפורו של זה שהלך.
מסרבים לגלות אם או מתי ישוב, ולאן פנה.
מסתירים בעקשנות את סוד ההיעלמות.
בין הזיכרון והתשוקה,
בין הישנו שאיננו ובין האין שישנו -
הם חורשים בלב חריצים עדינים
דרכן מזדחלות להן לאיטן
הדמעות.
מפגש עם נחל, בזמן שתיקה,
אי שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה