תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי

"אֱלֹהַי, עֲשֵׂה אוֹתִי כְּלִי שֶׁל הַשָּׁלוֹם שֶׁלְּךָ. בְּמָקוֹם שֶׁל שִׂנְאָה, אֶזְרַע אַהֲבָה. בְּמָקוֹם שֶׁל עֶלְבּוֹן, סְלִיחָה. בְּמָקוֹם שֶׁל סְפֵקוֹת, אֱמוּנָה. בְּמָקוֹם שֶׁל יֵאוּשׁ, תִּקְוָה. בַּמַּחְשַׁכִּים, אוֹר. בְּמָקוֹם שֶׁל עַצְבוּת, שִׂמְחָה. אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם, לַמֵּד אוֹתִי לֹא לְבַקֵּשׁ כָּל כָּךְ לְהִתְנַחֵם, אֶלָּא לְנַחֵם. לֹא לִהְיוֹת מוּבֶנֶת אֶלָּא לְהָבִין. לֹא לָחוּשׁ נֶאֱהֶבֶת אֶלָּא לֶאֱהֹב. כִּי בְּתֵתֵנוּ, אָנוּ מְקַבְּלִים, וּבְסָלְחֵנוּ, יִסָּלַח גַּם לָנוּ, וּבְמוֹתֵנוּ אָנוּ נוֹלָדִים לְחַיֵּי נֶצַח".

תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי, אבי המסדר הפרנציסקני. 1182-1226.ביקש בכל נפשו ובמו גופו לפגוש מקרוב את אלוהים. התעקש ללכת יחף. סלד מרכוש. דבק בתענית. אהב בעלי חיים ומת מות אביונים בבקתה דולפת.

"אין לגנות את השגעון או לפחד ממנו. אדרבא, יש להעניק לו חיים".

קרל גוסטב יונג, 'הספר האדום' [יומנו המיסטי]

"כתיבת שירה היא ניצול של שכבה עמוקה של הזכרון, אשר לרוב אין מבינים אותה כמו שצריך. עבודת המשורר אינה אלא מעשה של היזכרות...הוא מניח לזכרון לחשוף את עצמו - זכרון התחושה, זכרון הנופים...נדמה כי הוא אינו בוחר את המלים שלו, אלא רק נזכר בהן מבין מיליארדי הצלילים ששמע מעודו"

ג'ון צ'יבר, עולם התפוחים
צילם דורון ניסים

"עברו של הנוסע משתנה על פי המסלול בו הוא מהלך, וזאת
לא רק בעבר הקרוב אשר בו כל יום חולף מוסיף עוד יום אחד,
אלא גם בעבר הרחוק ביותר...האם אתה נוסע על מנת לשוב
ולחיות את עברך?...האם אתה נוסע על מנת לשוב ולמצוא את עתידך?"

קאלווינו / הערים הסמויות מן העין

כמה שקט!
נספג אל תוך הסלע -
קול הציקדה

מאצואו באשו, מאה 17
צילום עמליה גולד

אמש, [21.6.12], יחד עם 330 בוגרות ובוגרים נרגשים נפלה גם בחלקי הזכות לחבוש את הכובע והגלימה בטקס הסיום של מקבלי תואר ד"ר לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. מעומק לבי מודה לאוהבי הרבים שתמכו וחיבקו ועודדו לאורך מסע השנים, ולזכר אלה שלא זכו להגיע - מזילה דמעה גדולה של געגועים אין קץ.
מודה, ומאחלת לכולנו שלא נאבד את המבט הסקרן ואת הלב הפתוח, ושלא נזנח את אהבת החכמה ואת חכמת האהבה...
מי ייתן ומסענו זה יניב פירות של טוב וחמלה לברואים כולם.

התמונה מיום - 31.6.71.
סיום גן חווה,
רחוב מולדת כפר-סבא.

לֹא מִכְּבָר, בְּיוֹם קַיִץ כָּבֵד בַּשָׁרָב,
אָמַר אֵלַי מִישֶׁהוּ: לָמָּה זֶה לֹא תִּקְנֶה לְךָ מְאַוְרֵר
לִלְחֹם בַּשָׁרָב הַזֶה, וְאַתָּה אִישׁ יוֹשֵׁב בַּיִת כָּל יָמֶיךָ, וּבַלֵילוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי בַּדָבָר, אַךְ אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: הִנֵּה אֲנִי
אֵין לִי מִלְחָמָה עִם הַחֹם, אוֹ עִם הַקֹר,
וְאֵין בְּלִבִּי עֲלֵיהֶם טְרוּנְיָה כָּלְשׁהִי.
הֵן לֹא בְּזָדוֹן בָּאִים הֵם אֵלַי. לֹא אֶת רָעָתִי הֵם מְבַקְּשִׁים.
הֵם נוֹלְדוּ כָּךְ. חֹם הַקַיִץ, צִנַת הַחֹרֶף. אֵין זֶה אֶלָּא כְּפִי שֶבְּרָאָם הַבּוֹרֵא.
בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הוּא. עַל פִּי מַתְכֻּנְתוֹ שֶׁל סֵדֶר הָעוֹלָם.
הָיִיתִי אוֹמֵר, בְּבוֹאִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, כִּי לִבִּי רוֹחֵשׁ אֲלֵיהֶם כְּמוֹ יְדִידוּת.
בְּבוֹאָם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם בְּבוֹאֲכֶם, וּבְלֶכְתָם: לֶכְתְכֶם לְשָׁלוֹם.
שׁוּבוּ נָא אֵלַי גַּם בַּשָׁנָה הַבָּאָה, אוֹמֵר אֲנִי. מְקַוֶה אֲנִי גַּם אָז לִהְיוֹת כָּאן.

פנחס שדה

"אין זו שאיפתי להיות משורר
זה האמצעי שלי להשאר לבד"

פרננדו פאסואה,
סופר ומשורר פורטוגלי
1888-1935

ערות רפויה
ורפיון ערני,
ערב קייצי על קווי המתח.

לְאַט - לְאַט יָנוּעַ
בָּרוּחַ, בַּמֶּרְחָב
הַיֹפִי הַּצָּנוּעַ
שֶלְּאַחַר שָׁרָב

אַךְ יֵש יִפְעָה אַחֶרֶת
וְיֵש מִשְנֵה הָדָר
לְכָל עוֹנָה אַחֶרֶת
לְקוֹץ וּלְדַרְדַּר.

עִמְדוּ עַל סַף הַבַּיִּת
וְהִסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב:
נוֹף שֶׁל שָׁמִיר וָשָׁיִת
יָפְיוֹ יִגַּע עַד-לֵב.

לו באת / יונתן רטוש

לו באת
כמו שאת
כעת עתה
הייתי מקבל אותך
כל כך פשוט
כמו שאת
כמו שבאת -
ואת
אותי. -
אחרת
- הן לא באת.

לו מת
כמו שאת
כעת עתה
הייתי מקבר אותך
כל כך פשוט
כמו שמת
כמו שאת-
ואת
אותי. -
אחרת
- הן לא מת!

יונתן רטוש