מסכה

במקום לעטות מסיכה
בפורים הזה,
במקום
להתחבא מאוחרי פניה של
'זו שהייתי רוצה להיות',
מבקשת להתקלף מן המעטים -
להתנשל,
להיחשף,
להיפרם,
להסיר את מערומיי השנים,
את קליפות הקיום,
את נשלי הידיעה,
ולהותיר את הלב עירום,
תינוקי וחשוף,
כן,
רך
ואוהב.
ועל פניו יעטה מסכה
של 'פניו המקוריים',
נטולת מיסוך,
ספוגה בתחושת הזיקה
של קיומי בך,
בניחוח נשימתך בתוכי.
פורים -
זמן להסיר מסכה
ולפגוש בי-בך-בנו
בשדה הריק של ההתמסרות,
ובידיים פשוטות -
לשוב הביתה.

צילמה: Ayelet Landau

המאסטר של ההר הקר/שירתו של האנשאן

איזו היא 'דרך ההר הקר'?
אין בה סימן, לא לפרסת הסוס ולא לעגלה.
ערוציה פתלתלים, חומקים בלא עקבות.
צוקי העד - מי ידע את גובהם?
במקום בו נוטף הטל בריבוא העשבים
במקום בו הומים עצי האורן ברוח -
כאן אבד השביל,
כעת בא הזמן,
הגוף שואל את צילו:
איזו היא הדרך הביתה?

שירתו של האנשאן ["המאסטר של ההר הקר"]
בתרגום חופשי מאנגלית

This spring

This spring
Why am I getting so old?
From the clouds
birds flee


Spring Aging
Basho [1644-1694]
Translator:Dongbo 東波

http://www.mountainsongs.net/poem_.php?id=716

אהבתי

אהבתי

אהבה

חחח

מדהים!

עצב

כעס

הגיבי

תשוקה לאהבה

גם אם נתקשה להודות, אפילו בפני עצמנו, נדמה שמה שמוליך את הבחירות שלנו בעולם - היא לא [רק] המשאלה לאהבה, אלא [הרבה יותר מכך] הפחד להיות בלתי נאהבים.
והפחד חמקמק. 
לובש צורות רבות, כמו מארה, השטן ההודי -
פעם מאיים ומעורר אימה. 
פעם מפתה ומסיט מדרך הכנות והאמת של הלב
ופעם מתעתע, שב ומתעתע, בין מציאות ובדיה, בין מה שניתן לממשו ובין הפנטזיה, שאין לה יד ורגל בשורשי המציאות.
ערמומי שכמותו.
יש ויתחפש למעשה של נדיבות יוצאת דופן או
להתמסרות שאינה יודעת גבול והיא כריצוי מבזה.
יש ויעטה את מסכת ההצטדקות וילקה ברגשות אשם ובייסורי מצפון,
שיניעו [אולי] למהלך מיטיב. אלא שבתשתיתו, אם נהיה כנים באמת,
נגלה את תנועת הגרעין הראשוני - את פחד הדחייה, את כאב הנטישה, את חרדת האובדן ואת אימת הלבדות.
והפחד מהתל בנו.
שב ומהתל.
מוטב, על כן, שניגש אליו במתינות, בסבלנות ובאומץ.
שנראה אותו בלא מורא, בחדות העין ובצלילות הלב.
ובכך לא די.
מוטב שנבוא אל הפחד גם עם מנה הגונה של חמלה עצמית,
של קבלה, של ענווה ואהבה רכה.
ובעיקר - מוטב שנפנה אליו בכנות,
בכנות רבה:
ונודה באומץ לב
שבתוכנו פנימה חבוי לו גור קטן,
רטוב,
חבול,
בוכה כבר שנים
ומשתוקק לאהבה.

געגוע

בכל זרע של פגישה חבוי פרי סיומה.
לא בתום הפגישה היא תיוולד, הפרידה,
כי אם בראשיתה.
לידת השאיפה היא מות הנשיפה.
מות הנשיפה היא לידת השאיפה.
פגישה היא מגע
ומגע הוא החיים
וחיים הם תנועה
ותנועה היא שינוי
ושינוי הוא פרימה
ופרידה.
כי פרידה היא
פגישה, ואי אפשר
אחרת.
ואף
על
פי
כן -
געגוע.

צילמה איריס נייס

אַט זוֹרֶמֶת בְּנַפְשִׁי/היינריך היינה

אַט זוֹרֶמֶת בְּנַפְשִׁי
מַנְגִּינַת הַטֹּהַר,
עוּפָה, שִׁיר אָבִיב חָפְשִׁי,
אֶל מֶרְחָב שְׁטוּף זֹהַר.

עוּפָה נָא אֶל הַגִּנָּה
בָּהּ פְּרִיחָה הִתְחִילָה,
אִם תִּפְגֹּשׁ בְּשׁוֹשַׁנָּה
תֵּן אֶת בִּרְכָתִי לָהּ.

מילים: היינריך היינה
תרגום/נוסח עברי: לאה גולדברג
לחן: פליקס מנדלסון

https://www.youtube.com/watch?v=l3yhXvehtl8

זהות

סימנים של זהות 
בזה אחר זה
סדורים
שורה ארוכה -
גדרות
הפרדה,
מילים נבובות
כבד משקלן,
חורץ
גבול,
גוזר
גורל.
חלקי תמונה,
פיסות חיים
ואיש - יות.
כתמים על 'אודות'
ופרטים על 'היכן'
ועל 'כמה',
רמזים של 'מתי' ו'איך'
ו'עם מי'
וכמעט גם על
'מדוע'.
אבל
לא.

אבל זהות,
[אם לומר איזו אמת]
היא בכלל עירומה.
שדופה.
ריקה.
חפה מכל 'זה' שדבק בה.
עיקשת ביתמותה,
מסרבת לכל שם
מתמידה לחמוק
מכל תווית.
לא תישא דרכון –
לא זר
וגם לא דיפלומטי -
דבר אין לה משל עצמה.
כזו היא
כלומ-ית.

זה-ות
ודעה אין לה,
זה -ות
ולא ניסיון.
תשוקה אין בה
וגם לא זיכרון,
זה ועוד זה
לא יערם בתאיה.
רק הצבעה ילדותית
של תינוק שפוצה פה
ובלשון בראשיתית ממלמל
"זה" "זה" "זה".

אבל כשתתבגר ותבשיל -
כמו ש'חבר' שהיה ל'חברות'
וענן שהתגשם ל'עננות' -
על כורחה תעטה 'זה'
את גלימת ה –'ות',
ובעזרת השם
תאבד את עצמה
לאיטה
ולא עוד -
חירות.
תשכח מנין באה,
ואת ה'אין'
שאליו יכולה לחזור,
כבולה תהלך בעולם
מבדילה וחוצצת
ואין עוד מזור.

טיבט

מספרים שבטיבט הרחוקה, על סיפו של טקס החניכה, היה המורה מוליך את התלמיד אל פתחה של מערה גדולה, 'מערת אלף השדים', שמה. המערה נקראה על שום הפחד הגדול שעוררה בלב אלה הפוקדים אותה, בשעה שבחללה נופלות אבנים, מרעידות את קירותיה ומרעישות את המרחב בקולי קולות.
"אם תרצה לצלוח את מבחן החניכה בשלום" היה המורה מסביר לתלמידו בחמלה, "יהא עלייך להבחין היטב בין בדייה ובין מציאות. עלייך לזכור שהפחדים ותחושות הגוף שיעורו בך הם אמתיים. הלב הפועם בחוזקה, הזיעה הקרה, הנשימה המואצת. כבד את תחושות הגוף. למד להכילן, בלא לדחוק אותן, בלא לשפוט או לזלזל בהן. ובה בעת, זכור שהמקור לפחדיך הם סיפורי בדייה שנולדים מן התודעה המבוהלת שלך. זו ששומעת קולות רמים ומכנה אותם 'שדים' או 'מפצלות' בלא שיהיו כאלה. תודעתך ומחשבותיך מתעתעות בך ללא הרף. תודעתך שקרית ואילו תחושת הגוף דוברת אמת. ואתה, בני, אם תזכור להבדיל בין השניים, בין האמתי והשקרי, בין המציאותי למתעתע, צלוח תצלח את מבחן החניכה בואך אל חייך הבוגרים".

תמונה טיבטית מן המאה ה-15.
https://www.youtube.com/watch?v=oZ1hup0-reg&nohtml5=False

הלכת

הלכת. ואינך עוד.
הלב חסר.
הלכת. ולא תהיה עוד.
הלב נחמץ.

Carl Rogers

“It wasn’t until I
accepted myself –
just as I was –
that I
was free to change.”

Carl Rogers

עבדי זמן/ר' יהודה הלוי

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

ר' יהודה הלוי

https://www.youtube.com/watch?v=npLcDItUnyM