יום שבת, 17 באוגוסט 2013

כל העולמות באו למשתה, 
כל העולמות.
זה אחר זה
ידליקו לפיד
בהיכל הגוף החוגג, 
בטירה שפתחה שעריה
לשמש,
לכאב,
להוויה מתחוללת
במלכות
שכרתה ברית
לקול כנורות הכמיהה
עם האוקיינוס,
ועם הנס -
במקדש הרוך הנצחי
החצוב
באפלולית
של רגע נמוג.

המשתה/ זלדה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...