יום שבת, 17 באוגוסט 2013

גם מחר..


"...גם מחר אוסיף להיות. כדי להבחין בי יהא עלייך להיות ער מאוד. אני אהיה פרח או עלה. אני אתקיים בצורות אלה ואברכך לשלום. אם תהיה קשוב מספיק, תכיר אותי, ואז תוכל לברך אותי לשלום. אני אתמלא שמחה רבה"..

לא מילות פרידה. אולי גם.
ובעיקר - מבט נוסף על שלוב-היותינו כאן, על האדמה הזאת.

מתוך "לב ההבנה", הארותיו הפואטיות של טיך נהאט האן לסוטרת הלב.
צילמה איריס נייס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...