לגלות את מה שלא ניתן לגלותו..

אדם יוצא למסע. מחפש בית. מבקש למצוא את ה"אני".
ובסופה של דרך הוא מגלה שהוא בבית. ושכך היה תמיד.
המסע שהתחיל כאן – מסתיים כאן.
ומה שהסתיים כאן – יתחיל שוב מכאן.
זו נקודת הזמן האחת שבה הכול הוא "כאן";
החידה היא הפתרון, והפתרון – חידה.
אין כל סוד. אין גם כל הבטחה למחר אחר.

לשוב הביתה משמע לגלות שדבר לא היה חסר מלכתחילה;
לגלות שאין מה לגלות.
אלא שלגלות ש"אין מה לגלות" - הוא הדבר היחיד שניתן לגלותו.
הוא ההישג שלא ניתן להשיגו.
הוא גם ההישג שלא ניתן אלא להשיגו.
אי-אפשר לחזור הביתה, משום שהבית "ריק", ומצוי בכול.
אי-אפשר שלא לחזור הביתה משום שהבית מצוי בכול והוא "ריק".
אי-אפשר לחזור הביתה ואי-אפשר גם שלא לחזור אליו.

זו אינה [רק] חידה פרדוקסלית, אלא [אולי] גם ראשית פתרונה.
תכלית המסע איננה מסקנתו.
אין מסקנה לדרך, ואין לה סוף פסוק.
תכלית המסע [מי יודע?] היא ללמוד לחיות בכל רגע מחדש עם הפרדוקס של חוסר התכלית, במקום להשתוקק ולפתור אותו אחת ולתמיד.
תכלית המסע [מי יודע?] היא להבין פעם ועוד פעם ועוד אחת, שאין תכלית למסע. שזוהי כל תכליתו.

מסתורי? בהיר?
"וסוד ההארה- מהו?", שואל התלמיד את מורה הזן.
"סוד ההארה הוא" יענה המורה "שכשאתה רעב – תאכל, וכשאתה עייף – תישן".
לא יותר וגם לא פחות.

צילמה עמליה גולד