יום שני, 25 בפברואר 2013

הזמנה להתבוננות


משק כנפי הציפור במעופה, פיתולי הדג בשחייתו, ריקוד העשב שרוחש לרוח בשדה, משט הענן, זרימת הנהר, נדודי גרגרי החול, פעימות הלב, גלי הנשימה – הכל, הכל מצוי בזרימה מתמדת. הכל נתון בשינוי בלתי פוסק. רגע נולד, רגע קמל. רגע נרקם, רגע נפרם. רגע נפגש, רגע נפרד. רגע נטען, רגע מתרוקן. העולם רוקד. החיים פועמים בלא התחלה ובלא סוף. לעולם לא נדע מניין הגיח הצעד הזה. לעולם לא נדע מה יוליד את הרגע הבא. נוכל רק להקשיב, להתמסר לאי ידיעה, לשדות התשוקה והפחד. להתבונן, להתערסל, לשחק עם מרווחי החלל והזמן. לנוע בסקרנות בין המתמלא ובין המתרוקן, בין הסגור ובין הפתוח, בין הגלוי ובין הנסתר. לחפש, למצוא, לאבד ולהמשיך ולרקוד. את האושר המיוחל לא נמצא בסוף הדרך - לא בסוף הריקוד, לא בסוף החיים. אפילו לא בהמשכם. הריקוד נברא ומתקיים בכל רגע מחדש. כמוהו, החיים מגשימים את עצמם בכל צעד. אין סוף לריקוד. אין מסקנה לדרך. יש בהם, לעומת זאת, חיות ועושר בלתי נדלים – מרחבים אינסופיים של יופי וכאב – שמבקשים להמשיך להיווצר ולהתגלות.

צילמה נטע גוב
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...