יום שבת, 16 בפברואר 2013

דרך הנהר

"נדמיין לרגע מה שקורה לכולנו, שלרגעים העצמי סוגר, התודעה נעולה, ויש תחושה של חוסר אויר, המצב הזה, שהחיים היומיומיים מזמנים אותו הוא טריגר נפלא ללכת לבלות עם נעמה ואיריס, שתיים שאפשר לקרוא להן פורצות תודעה. באיזשהו תדר שיש בו קסם ועומק הן מצליחות דרך הגוף והמילים וכל הטבע שיש מסביב, לשחרר את אופני המחשבה, לתת לגוף לזוז, לשנות את המבט הקבוע, לצאת לרגע מהעצמי ולראות ממקום אחר, להרגיש ממקום אחר, לזוז ממקום אחר. ושוב לנחות על האדמה עם תחושה של ביטחון שהכל בסדר. שהחיים שוב אפשריים, טריים, זורמים ויש בהם - יש בהם שמחה ותקווה..."

בילי מוסקונה-לרמן, על סדנת "דרך הנהר".
29-31 במרץ, מדיטציה, תנועה, טבע וחופש. 
במרכז טאוס, אי פארוס, יוון.
http://riverpath.wordpress.com/

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...