שאני מכנה 'חיי'
נמצא כאן,
רובץ לפתחי,
נושם מתוכי,
בחריצים זעירים
של תחנת מעבר נסתרת,
על הגשר הצר שנמתח בין עבר לעתיד.
וככל שאתבונן, לא אוכל לגלות
כיצד מסתננות להן כך,
לאור היום
פיסות של אתמולים
מבעד לחריצי העכשיו;
ואיך דבקים להם רסיסים של ימי המחרת
אל הבלי הרגע,
כתמים של זיכרון ועלעלים של פחד,
זה בתוך זה
זה מתוך זה
צובעים בלא רשות,
בלא חמלה
ובלא זמן,
את שמי תחנת המעבר,
את ה'יש' הזה,
של הרגע הזה,
שאני מכנה 'חיי'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה