יום שישי, 27 בנובמבר 2009

תמורה / רחל




תמורה / רחל

הגוף הרפה הזה,
הלב הזה העגום
יהיו לריבוא גרגרים של עפר פורה,
לכוחות אדמה הצופים ליורה
ופורצים עליזים לרום.

עם ברכת היורה אשתרבב למרחב
בין סדקי ארוני,
בין גושי אדמה רווים,
ואציץ לעיניים לאות-השרב
בעיני – עשבים.

תרפ"ז

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...