לו ידעת / רחל שפירא
לו ידעת איך כל נים
שבי ירא.
אני רואה את השדות סופגים גשמים,
אני שואלת את עצמי
מתי מתי יבוא יומי
להקרא.
על מצע האדמה
תשוקה שלי הונחה.
אני שואלת את נפשי להיות ברוכה.
נותר גופי בצמאונו.
אתה יודע את חומו ותמהונו
ועוצם עלבונו.
מכל נבט ועלעל
נוטף הטל
ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל.
אני נמשכת לתלמים,
אני הופכת רחמים ותחנונים -
חיים שלמים
כל נים שבי ירא.
לו ידעת איך כל נים
שבי ירא.
אני רואה את השדות סופגים גשמים,
אני שואלת את עצמי
מתי מתי יבוא יומי
להקרא.
על מצע האדמה
תשוקה שלי הונחה.
אני שואלת את נפשי להיות ברוכה.
נותר גופי בצמאונו.
אתה יודע את חומו ותמהונו
ועוצם עלבונו.
מכל נבט ועלעל
נוטף הטל
ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל.
אני נמשכת לתלמים,
אני הופכת רחמים ותחנונים -
חיים שלמים
כל נים שבי ירא.
היי נעמיש ממש אתר תרבותי, רק חסרות המנגינות ויהיה מושלם, ממתין לעוד תכנים, גם מקוריים יהיו טובים.
השבמחקאחרי שנים של התקנת מילים "מקוריות" [יש בכלל דבר כזה? למי שייכות המילים בכלל?] מבקשת לתת את הבמה למי ששר אותן מעומק לבו. הפואטיקה יוצרת מרחב נשימה חסר מתחרים..מילותי "שלי" ודאי עוד תבואנה...סבלנות
השבמחק