איה אמא?

"והאב שב מטכס הקבורה.
אצל החלון עמד ילדו, נער כבן שבע,
עיניו פקוחות לרווחה, קמע של זהב תלוי על צוארו,
ובליבו מחשבות אשר מבינת שנותיו נשגבו.

ואביו חבקו בין זרועותיו,
והנער שאל: "איה אמא?"
ויען אביו: "בשמיים", ובידו הורה אל מול הרקיע.

ובלילה נאנח האב בשנתו, מעוצם צערו.
אצל דלת חדר המשכב דלקה המנורה באורה העמום,
ולטאה רדפה אחרי העש אשר על הקיר מנגד.

וייקץ הנער משנתו, וימש בידו את המיטה -
והנה ריקה היא,
ויחמוק בלאט החוצה אל המרפסת.
וישא הנער עיניו אל הרקיע,
ושעה ארוכה התבונן דומם,
ותשלחנה מחשבותיו הטרופות שאלה אל תוך הלילה: "איה השמיים?"

אך אין קול ואין עונה.
ויהיו הכוכבים כדמעות יוקדות אשר לאפלה הנבערת מדעת".

מתוך: שימיני כחותם, רבינדראנת טאגור, בתרגומה של פועה שלו-גורן, פרק ל"ג