תפילה כדי להתכנס בעצמך / פרנסיס ז'ם
אדוני, אני בא אליך בהתכוונות.
השקט ושלווה, השקט ושלווה.
רוצה, ליד פלגים, בחורשות ישנות,
להתענג על התעמקות המחשבה.
כיון שהשלכתי מלבי, אדוני,
ספרות וחישוביה: עשה שאצמית
את עצמי ואדמה לנמלה שלפני,
חופרת בשקידה את חורה בתלולית.
כדי להיות מאושר, השלך את העצמי,
כי אנו לא-כלום והעולם מקולקל.
לא אנו, כי אדוני לוחש: "אהבתיך",
בנום אהבתנו בעונג-גוף מפותל.
לעולם לא אקיף בחבל את מתני:
להשחית את הגוף – תועבת אדוני.
אהבתי זונות וצחור-כלות כאחד,
לבי שר לאישה שיר-תפילה עדי-עד.
מאסתי בלובשות אריגי צמר עב,
מסתירת מלאכת-אל המכסות על יופיין:
לו תפרח הבתולה בחזה רם ומחוטב,
כמזיגה של התכול עם לבנו של שושן.
אני אתרכז, אדוני, תן שאשמע
את שלג הטליים הפוסעים בדשא,
ואשאף אל קרבי את תלמי מרחשוון,
ניחוחות אהבה של שנה שפורשת.
בלב נכנע אשוב, ומתוך שיוון-נפש,
ורוחי מטוהרת מרב הרהורים,
ולא אשתוקק אלא למים ולחם,
ולעיתים – לניסור יבש של צרצרים.
תרגם מצרפתית בני ציפר
