יום חמישי, 31 במאי 2012

מיומנו של מורה הזן הקואין

"בכל אשר יעלה אדם על הדרך הזאת אל החיפוש החשאי, מרעיש-העצמות נוטל החיים - הקשה כל כך לחדירה, הקשה מדי להסבר - בפרט כשעדיין נתון אתה בידי הקארמה של רעיונות שווא של בורות ושל מחזור החיים והמוות, אי אפשר לו שלא ייבהל".

מורה הזן הקואין, בן המאה הי"ח, מגולל בגילוי לב את מסעו הרוחני. מסע שנע בין נחישות לספק, בין מאמץ לוויתור, בין פחד לעוצמה,בין תקווה לייאוש, בין שחץ לצניעות, בין קדושה לחולין, בין חיים ובין מוות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...