יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

מדיטציה


שאל הווי ז’אנג את מא דזה מדוע הוא יושב במדיטציה. ענה לו מא דזה, ‘אני רוצה להיות בודהא.’
נטל המורה אריח רצפה והחל ללטשו על פני סלע. שאל אותו מא דזה, ‘מה אתה עושה, מורי?’
‘אני מלטש [את האריח] על מנת לעשותו מראה.’
‘איך אפשר לעשות מראה על ידי ליטוש אריח?’
‘איך אפשר להיות בודהא על ידי ישיבה במדיטציה?’

מא דזה [מאה 8] לומד ממורהו, הוּוי ז’אנג, על ההבל שבהצמדות למדיטציה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...