"אילו העצמים כולם היו נחים להם במקומם, שקטים ושלווים מנצח עד נצח – לא היינו תופסים בתחושתנו אף שמץ מהכרת פלאי ההוויה. לא קרן אור, לא צליל, לא מחשבה כלשהי היו נוגעים בחושינו המתים, חסרי תחושת עצמם. אך מכיוון שהעצמים כולם
מסתובבים ומתגלגלים, זוהרים ומשלחי קרני אור, מתחברים ומתפרדים, חוזרים ומתהווים, פועלים ומופעלים, תוך כדי תנועה מתמדת – אנו חשים בהם את פלאה המוחשי של ההוויה, שלנו ושל זולתנו..."
מתוך 'הכל מחול' - רודולף פון לאבן, 1920
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה