הבוקר, בשיחה עם איש הייטק סקפטי נשאלתי על "הדבר הזה" הקרוי 'דאו'. כדוגמה לדאו עלתה בי המחשבה שבעבר היו בסביבה צמתים רבים, וכיום נבנו במקומם כיכרות. המעבר מצומת לכיכר, כך נדמה לי, כמוהו כמעבר בין תנועה חזיתית של ציר בציר, או אגו באגו, לתנועה עגולה, רכה וזורמת. תנועה שיש בה יותר התחשבות משותפת, ממש כתנועה על דרך הנהר. הוא חייך והסכים, ואני חשבתי לעצמי, כמה יפה, שתנועת המים יכולה להמיס לפעמים גם את סלעי המחשבה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה